ברוכים הבאים למקום שמור

שנות ה40', מלון הירש (כיום 'הכל בדולר') מרכז המושבה * ארכיון בית הראשונים

תראו את התמונה הזו. בתוך שדה צומח בית לבן, כמעט מסנוור על רקע השמש הארצישראלית.
ברקע משמאל – שלד עגלולי של בניין נוסף. אם תסתכלו ממש לתוך התמונה תוכלו לראות משמאל גשר.
הבניין ברקע הוא האמפיתיאטרון בית העם, שעומד בדד במורד רחוב המעלה. הגשר נמצא מעל לואדי, שלימים זרם בו השיקשוק.
סביבם הכל מתחדש כה מהר, הישן נעלם מפני החדש ובנינים צומחים במקום הדרים.
מיצמוץ אחד ארוך וכל התפאורה משתנה. אבל בתוכה נטועות תזכורות. והן שמורות למי שהולך לאט ויודע להסתכל.

מקום שמור נולד מתוך געגוע בלשי למה שהיה כאן פעם, מהרצון לשתף אתכם בחוויה של מבט בסימני הדרך הארכיטקטונים במושבה פרדס חנה כרכור, להוקיר את הקיים, הנכחד, את המתקלף בקצוות.
הפרוייקט, שעושה דרכו באיטיות במעלה סדר היום, נהגה על ידי אילנה פלדה, שרתמה רבים וטובים למלאכה.
את תלאות הוצאתו אל הפועל תוכלו לקרוא כאן, ואת תיאור הפרוייקט המלא תוכלו לקרוא כאן.
האתר הזה נבנה כדי לשתף אתכם בתהליך היצירה של [מקום שמור] – אירוע יישובי הכולל ביקורים, סיורים והרצאות באביב, עם הפריחה.
החומר הארכיוני שנאסף ועוד יתווסף, מבקש כמו הבתים עצמם, להביא את עצמו לידיעת הציבור.

מקום שמור לזכרונות,
הזמנה למבט חדש על הישן.
ברוכים הבאים.

כדי להכנס לפוסטים התגלגלו למטה ↓


לרשימת אתרים לאירוע | מה זה מקום שמור | מקום שמור, מילה אישית |

מבנה השוק הישן, תיק תיעוד לפני שיפוץ

מתוסכלת ממה שקורה בסביבתי ולא רק כאן. כל מקום שמור הופך נדל"ן, הבניה פרועה, הבוסתנים, הפרדסים, הירוק הכל זמני בפני שכונות שינה (יוממות) בבניה אחידה שגם במאה ה 21 נבנות לפי 'סטנדרט' שאינו קשור להתמודדויות שמחכות לנו כבר בהווה.
כל השכונות נבנות באותה תוכנית בלי איפיון מקומי, אין רחוב רק מרכזי קניות, בלי עירוב שימושים כזה שמאפשר סתם לטייל למכולת, לסנדלר, לקנות בזוקה לקנות מחברת ובלי להזיז את האוטו.
אין בניה ירוקה מתחשבת בסביבה, בכיווני האוויר והשמש, ממחזרת מים, ערה לטביעת הרגל האקולוגית שלה, הצמחיה שנשתלת (דשא פלסטיק, קוקוסים וברוש לימוני עוד באופנה..) חוסר מודעות לבעיות של זיהום אור. הרצון ל'וילה' ב'נוה פרדס' לא חומלת על מה שהיה
כאן אך אתמול.
בעוד הקניון המנותק סגנונית בכיכר אגד מתקדם לקראת סיום (הזכוכיות השחורות לא הופיעו בשלט המוצב על החזית והן מין הפתעה מצערת), מרכז המושבה עדיין מחכה לאפגרייד שלו.
חלקו הראשון ההיסטורי של מרכז המושבה נבנה כבר ב-1936 היו לו ימי זהר אך משנות השמונים סובל מהזנחה מתמשכת, עם זאת
התבנית הבסיסית נשמרה ורק צריך להוריד את המיותר ולשפץ את הקיים.
הסנונית הראשונה היא מבנה השוק הישן במרכז ההיסטורי של פרדס חנה שעומד בפני שימור ושיפוץ ובתקווה שישפיע על כל המרכז,
שכמו לכלוכית מחכה הרבה זמן לגאולה.
במקרה של השוק הישן, העבודות מתוכננות להתקיים מתוך ראיה כללית של שימור מרכז המושבה שלנו. בדגש על מושבה, לא פרבר
שינה, שכונת וילות, מ ו ש ב ה . ע"פ פרסומי המועצה זה יהיה 'מתחם תרבות, תיירות ופנאי'. אך לא נעניתי איך יתמלא וישמר תוכן
איכותי של תרבות ואמנות ומקומיות ולא רק תרבות מזון ורשתות.
תכנון ושימור השוק נעשה ע"י משרד ציונוב ויתקון אדריכלים  משרדם עוסק בפרוייקטים מרכזיים בתכנון ושימור ברחבי הארץ ואנחנו
זכינו שיעשו כאן בבית. זכינו כי ליאור יליד המושבה ומגדל כאן דור רביעי, מכיר את העבר וקשור לעתידה.
ביום ההולדת 8 של מושבה חופשית במאי 2014ערכנו סיור עם ליאור בשוק והנה כל תיק התיעוד לשימור המבנה שעשה משרדם,
שנאמר אמן

מבנה שוק ישן של פרדס חנה -תיק תיעוד לפני שיפוץ

סוג המבנה: מסחר
כתובת:  האורנים, פרדס חנה
שנת הקמה: 1954
מהנדס/ארכיטקט בניין: עמנואל ליבוביץ
סגנון אדריכלי: מודרני עם השפעות מקומיות
משמש היום: נטוש, לפני שיפוץ


סיכום והערכת האתר

למתחם השוק שבמרכז המושבה חשיבות מקומית קהילתית. מיקום השוק במרחב הציבורי, הינו מרכזי ביותר – אם כי במצבו הנוכחי
נתפס כ"חצר אחורית" של חנויות המרכז המסחרי (ה"מושבה" בשפת המקומיים), וכמתחם חנייה שאינו מוסדר. פוטנציאל רחבת השוק, להוות מרכז עירוני חיוני בעל אופי מקומי ייחודי למרכז המושבה. המבנה מהווה זכרון למרכז המושבה ההיסטורי, והינו למעשה אחד
מהמבנים האחרונים שהיו חלק מהמרכז ההיסטורי, שריד שלא השתנה מאז הקמתו. שיקומו ושל המבנה ושל המתחם כולו, יחזק את כל
מרכז המושבה ובעיקר את חיי ה"רחוב" בניגוד לאופנת ה"קניונים".
הרחבה הייחודית תהפוך מחנייה אחורית לא מוסדרת לכיכר עירונית תוססת. כיכר שכזו, שלה דפנות מסחריים ומבנה משומר של השוק
הישן תייצר רחבה עירונית ייחודית למושבה, כיכר שכזו לא איפיינה את מושבות הברון השכנות (והקטנות), אלא דומה יותר לעיירה
איטלקית קטנה עם פייאצה מרכזית. הכיכר מצוייה בסמיכות למתחם ה"וואדי" שבמרכז המושבה ובכך טמון יתרון נוסף של רצף שטחים פתוחים בעלי אופי שונה המהווים את המרחב הציבורי והקהילתי של מרכז הישוב. רצף השטח הפתוח מונגש בטבעיות לקהל הרחב ומשפר את נוחות ההליכה הרגלית באזור המושבה. כפי שנעים יותר ללכת לאורך המדרחוב של זכרון יעקב, כך יהיה נעים יותר לחנות את הרכב בואדי, ו"לטייל" למושבה דרך מתחם השוק.
רחבת השוק תייצר מנוף לפיתוח יתר החנויות שמפנות במצב הנוכחי את העורף שלהן למתחם השוק. סדרת מקומות החניה, יבוצעו כך
שלא תהיה גריעה ממספר סך מקומות החנייה במצב הקיים. בנוסף לכך, יורחבו החנויות ברחוב הדקלים הפונות אל מתחם השוק, כך
תפותח חזית חדשה מזמינה של החנויות שיהפכו להיות דו-צדדיות הן למתחם השוק והן לרחוב הדקלים.
מתחם השוק ראוי לשימור ברמה המקומית והקהילתית – ובכך ישמר את אופייה המקורי של מרכז המושבה ויהווה סמן ימני לעיצוב
המחודש של המרכז כולו.

2012, פינה דרום מערב, צילום: בן דוד

השוק בשנות ה-60',  צילום: אברהם ארצי  *ארכיון בית הראשונים

1. כללי -מפה ותצלום אויר עדכניים

2010, זיהוי המבנה על גבי תצלום אויר, מקור: אתר הועדה המרחבית לתכנון ולבניה השומרון  מממממממ  

זיהוי המבנה על גבי מפה עדכנית, מקור: Google Maps

תמצית המחקר ההסטורי/אדריכלי/סביבתי

  1. ניתוח טיפולוגית המבנה וערכיו האדריכליים
    מבנה השוק, הינו מבנה ששימש למסחר עירוני במרכז המושבה החל מראשית שנות ה-50. המבנה בנוי בסגנון מודרני ותוכנן על ידי
    המחלקה הטכנית של הרשות המקומית.. המבנה בנוי על רחבה המשופעת קלות לכיוון מערב לוואדי החוצה את מרכז המושבה.
    המבנה עצמו בעל דירוג התואם את פני השטח.
  1. ניתוח תקופות הבניה השונות
    המבנה הוקם במספר שלבים, חלקו העיקרי הוקם בשנת 1954, עד שנת 1955 הוקמו חלקים נוספים לרבות אגף חדש של 5 חנויות.
    אגף זה נהרס כליל בשנות ה-80.
  1. ניתוח נפחי ופרופורציות המבנה (אסתטיקה)
    המבנה בעל חזות מודרנית, מבנה מאורך בעל מקצב חנויות אחיד. גג שטוח המחולק לשלושה חלקים בעלי מפלס שונה.
  2. אנלוגיות לתקופה וסגנון הבנייה
    ניתן להבחין באופי הבנייה הבסיסית והפשוטה, בנייה שנתנה מענה לצרכי השעה בעשור הראשון למדינה. יחד עם זה קיימים מאפינים מודרניים והשפעות מקומיות. הגג השטוח, קרניז ההצללה סביב המבנה, הטיח הלבן ופתחי האיוורור מעל דלתות החלונות.
  3. חשיבות הסטורית
    למבנה חשיבות מקומית לחיי המסחר במרכז המושבה פרדס-חנה. המבנה במטרתו הראשונית, נתן מענה לתעסוקה עבור נכים ובעלי
    מוגבלויות פיסיות. הקמתו היתה כלי עזר לקליטת עולים נכים ממחנה העליה הסמוך למושבה פרדס-חנה.


ניתוח שלביות התפתחות המבנה


2. תיעוד היסטורי
התפתחות המושבה ההיסטורית פרדס חנה

פרדס חנה נוסדה בשנת תרפ"ט (1929) על ידי חברת פיק"א. היישוב, שתוכנן להתבסס על מטעי הדרים, קרוי על שמה של חנה
(נולדה ב 27.7.1851 בלונדון), בתו של הברון מאיר נתן רוטשילד, נכדתו של נתן מאיר הברון מלונדון שהוא הדוד של הנדיב הידוע,
הברון אדמונד בנימין דה רוטשילד.
בשנת 1935 הוקם במושבה בית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה, אשר נקרא על שם הברון רוטשילד שנפטר ב 2.11.1934
בית הספר הוקם על ידי התאחדות האיכרים.
בפרדס חנה הוקם מחנה עולים וכן, הוקמה בשנות ה-50 מעברה, אשר במרוצת השנים נכללה בשטח היישוב.
בזמן המנדט הבריטי שכנו פרדס חנה וכרכור בלב מתחם ענק של מחנות צבאיים בריטיים, אשר שריד להם נותר במחנה 80.

1949, מבט על המושבה פרדס חנה, צלם: לא ידוע,   *אוסף ארכיון בית הראשונים

מפות הסטוריות

תצלומי אויר היסטוריים  

תצלום אויר


מסמכים ותוכניות היסטוריים

סקיצה ראשונית של תכנון השוק (צבע, לא מקורי), תאריך: לא ידוע מקור: אוסף נודל (אורי עידן)   ממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממ

פרספקטיבה של השוק

תולדות בוני הבניין – סקירה היסטורית מאת זכריה בן דוד

מבנה חנויות השוק ממוקם בעורף חנויות לב המושבה ברחוב האורנים. (ראה מפות ותצ"א ). הרעיון להקים את חנויות השוק גמל בלב ראש המועצה כבר בשנת 1952.

ב-31.8.1952 פונה המועצה לחברת פיק"א ומבקשת הלוואה לזמן ארוך, בסך 10,000 ל"י לבנין השוק. כן מבקשת מועצת פ"ח שיכינו החוזה למכירת המגרש המיועד לשוק. (חברת פיק"א מחזיקה במגרשים רבים בפרדס חנה ).
ב-1.12.1953 מועצת פ"ח פונה למלב"ן ומודיעה לה כי המועצה בישיבתה אישרה את נושא הקמת מבני השוק עבור שיקום נכים ומוגבלים בכושר עבודתם , וכי 50% ממספר המבנים ימסרו לאנשים מקומיים ו- 50% למקרי הסעד של בתי העולים (באחריות מלב"ן והסוכנות היהודית). המימון 1,000 ל"י ליחידת חנות, ינתן מקרן מיוחדת למטרה זו לתקופה של 12 שנה ובריבית שנתית 5.5%. בקשר לבחירת המקום לשוק, טיב העסקים בו, והמועמדים לקבלת החנויות, יקבע מועד לפגישה.
ב-26.12.1953 פגישה בהשתתפות ראש המועצה המקומית מר שוורצמן (שרון) בנימין, העובדת הסוציאלית בפ"ח גב' סולומון, מר' לרך מטעם מלב"ן, מר' חפץ מהסוכנות היהודית, בקשר לבניין השוק בפרדס חנה.

ס ו כ ם- ייבנו 14 מבנים במקום המיועד לשוק. 14 המבנים יחולקו בין מקרי הסעד של הסוכנות היהודית לאלו של פרדס חנה.

לסוכנות היהודית: 2 חנויות מכולת, 1 חנות לירקות, 1 חנות לדגים ועופות, 2 חנויות הלבשה וכלי בית, 1 חנות לגרעינים
ס ה " כ  7 חנויות

למועצת פרדס חנה: 1 חנות לתיקון אופנים, 1 חנות למוצרי חשמל, 1 חנות למאפיה ביתית ( מעדניה ), 1 חנות לירקות,
2 חנויות לבעלי מלאכה

ס ה "כ 7 חנויות
השוק עצמו לא הוגבל למקרים סוציאלים בלבד.

ב-10.1.1954 מועצת פ"ח מודיעה לסוכנות היהודית, כי המחלקה הטכנית של המועצה עובדת על הכנת התכניות לשוק.

ב-20.2.1954 המועצה מאשרת תכנית חנויות השוק . התכנית כללה 20 מבנים.

בחירת המועמדים לקבלת החנויות תיעשה במשותף ע"י לשכת הסעד המקומית , מלב"ן, ומחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית.

ב-16.3.1954 המועצה החליטה לצאת במכרז לקבלנים לבצוע בנין חנויות השוק.
ב-29.3.1954 מועצת פרדס חנה יוצאת במכרז לקבלנים לבנין השוק במושבה
ב-4.4.1954 נחתם חוזה בין מועצת פ"ח לקבלנים הופמן שאול והורביץ בנימין לבנין חנויות השוק.
ב-11.5.1954 מועצת פ"ח פירסמה מודעה המבשרת על בניית השוק.
באפריל-מאי (משוער) 1954 החלו עבודות הבניה.

המועצה המקומית פ"ח מעוניינת בהקמת השוק למטרת שיקום נכים, וכן לסייע לסוכנות לחסל את מחנה הנכים בבית העולים פרדס חנה.

ב-26.8.1954 מועצת פרדס חנה מודיעה לחברת עמידר כי סיימו את בנין השלד של המבנים בשוק,ויציקת הגג כבר הסתיימה.

2—חנויות מכולת, 2—חנויות לירקות

והנה עתה נודע כי המועצה בונה 20 מבנים במקום 14, שסוכם עליהם בזמנו. מלב"ן מקווה שהמועצה תמסור את 6 המבנים הנוספים לנצרכי מלב"ן.

ב-17.5.1956 מועצת פ"ח מחליטה להקציב 400 ל"י עבור תכנון גמר בנין השוק ע"י המהנדס ליבוביץ.

ב-15.4.1958 פניה לקק"ל בצרוף 2 עותקים של תכנית להקמת אגף נוסף לבנין השוק על אותה חלקה.

מבקשים את אישור קק"ל לכך.

ב-29.5.1958 קק"ל מאשרת

האגף החדש כולל 6 חנויות.

* הסקירה על תולדות הבניין הינה חלקית, ניתן לקבל את כל הפירוט כמו במקור

ממממממממממ
3. הסביבה הקרובה והמבנה כחלק מהמרקם
    תיעוד מצולם

1. מבט אל החלק המזרחי של החזית הצפונית

2. מבט אל משטח הפריקה והטעינה בחזית הצפונית.

3. מבט אל הפינה המערבית של הבניין

4. מבט אל הקצה המזרחי המערבי של הבניין.


   

1. מבט אל דלת חסומה בבלוקים בחזית הדרומית.

2. מבט אל דלת חנותו הישנה של הפחח בחזית הדרומית.

3. החזית הדרומית

 3.4  חללי הפנים

2. מבט במשחטת העופות הישנה

3. מבט מצפון מזרח אל איזור ההטענה

4. מבט דרומה בחנות אופיינית

5. פרט משרביית בטון בפתח עליון אפייני

4. תוכנית – מצב קיים

4.1 קומת קרקע

4.2 קומת מרתף

חזיתות– מצב קיים

4.3 חזית צפונית

4.3 חזית דרומית

4.3 מזרחית ומערבית

4.3 מזרחית ומערבית

4.3  מזרחית ומערבית

5. חזיתות– מצב משוחזר

5.1 צפונית ודרומית

5.1 דרומית

5.1 מזרחית ומערבית

5.1 מזרחית


חתך– מצב משוחזר

5.2 חתך אורכי

6. קליגרפיה

השילוט של מתחם השוק הישן, בוצע באופן ידני המשקף מחסור. לכל חנות, ניתן מספר ומעל כל משקוף דלת נרשם המספר של החנות, שמו של בעל המלאכה והמקצוע. הגופן שבו השתמשו אינו מוגדר במדוייק ומקורב מאד לסוג המכונה בודקו.
תתתתתת

6.1 קליגרפיה

הכיתוב על קירות השוק, היוו את השילוט של המתחם. השילוט התחלף בכל פעם
שבעל המלאכה בחנות התחלף. האמצעי הידני היה הזמין ביותר והזול ביותר באותה
תקופה. מאחר ולכל מספר ושם שונה, לא היה צורך בדפוס. הקליגרפיה והעיצוב
הידני בכלל איפיינו את מוצרי התקופה, את שלטי הרחוב, הפרסומות ועוד.


שחזור קליגרפיה
קיימים מספר פונטים שדומים לפונט המקורב, איתם ניתן לשחזר את הכיתוב המקורי. פונט סוציאליזם בעיצובו של ערן בכרך
ופונט נוסף מהתקופה שלא נמצא לו פונט תואם.

6.1 קליגרפיה

6.1 קליגרפיה

6.1 קליגרפיה

שילוט ברחבי המושבה פרדס חנה
השילוט בחנויות מרכז המושבה אופיינו בכיתוב פשוט של שם החנות, לעיתים בליווי בעליה.
בצילום (הכולל שחזור ועיבוד גרפי של שילוט מקורי שהיה קיים על גבי חנויות שונות במרכז המושבה)  מופיעים השלטים של החנויות: קפה סימון, בית מרקחת שמחוני וחנות הספרים. השילוט, היה שילוט מצוייר בצבע על גבי הקירות של חזית החנות לרחוב.

6.1 קליגרפיה

7. סיכום והערכת האתר

למתחם השוק שבמרכז המושבה, חשיבות מקומית קהילתית. מיקום השוק במרחב הציבורי, הינו מרכזי ביותר – אם
כי במצבו הנוכחי נתפס כ"חצר אחורית" של חנויות המרכז המסחרי, וכמתחם חניה שאינו מוסדר.  פוטנציאל רחבת השוק, להוות מרכז עירוני חיוני בעל אופי מקומי ייחודי למרכז המושבה. המבנה מהווה זיכרון למרכז המושבה ההיסטורי, והינו למעשה שריד אחרון למרכז מסחרי מקורי, שלא השתנה מאז הקמתו. חיזוקו של מתחם השוק,
יחזק את כל מרכז המושבה, את ה"רחוב" ויאפשר כיכר עירונית שחסרה למרכז המושבה. על ידיד שימור ופיתוח
החזית האחורית של חנויות רחוב הדקלים (המהוות דופן מזרחית למתחם השוק) ניתן לייצר רחבה עירונית ייחודית למושבה,  (בשונה מיתר מושבות הברון באזור). סמיכותו של מתחם השוק ל"וואדי" של מרכז המושבה מהווה יתרון נוסף בכך שקיים רצף של שטח פתוח ציבורי אשר מונגש בטבעיות לקהל הרחב.

רחבת השוק תייצר מנוף לפיתוח יתר החנויות שמפנות במצב הנוכחי את העורף שלהן למתחם השוק. והסדרת
מקומות החניה, יבוצעו כך שלא תהיה גריעה ממספר סך מקומות החניה במצב הקיים.
מתחם השוק ראוי לשימור ברמה המקומית והקהילתית – ובכך ישמר את אופייה המקורי של מרכז המושבה ויהווה
סמן ימני לעיצוב המחודש של המרכז כולו.

7.1 סיכום והערכת אתר

  • * איסוף כל החומר ההיסטורי לתיק התיעוד: זכריה בן דוד

גרשון בינט ומפעל 'אמבית'

סוג המבנה:  מסחר
כתובת:  רחוב האורנים (המעלה), פרדס חנה
שנת הקמה:  1940
מהנדס בניין: יהושע ינר 
סגנון אדריכלי:  תעשייתי פונקציונלי
משמש היום:  דפוס שלום, ריקרדו פסנתרים ולאחרונה גם סניף נוסף של קפה קנטרה.

את רוֹדי ודוד בינט בעלי גלריה בינט אני מכירה עוד מימי תל אביב מהסטודיו של 'טרטקובר וחברים' בו עבדתי. פרדס חנה עוד היתה אי שם בעתיד הרחוק בביוגרפיה שלי. כאשר עברנו לפרדס חנה (1994) הסתבר לי שלהרבה ממכרי התל אביבים יש שורשים פרדסחנאים -כרכורים. כך היה גם עם רוֹדי ודוד בינט שנולדו בפרדס חנה ואבא שלהם ושל אחיהם יעקב, גרשון בינט היה בעליו של אמבית- בית חרושת לסחורות בקליט מפעל פלסטיק מהראשונים בארץ, ואחד מהמפעלים הרבים שפעלו בפרדס חנה בשנות ה-40'-60'.

שנות ה-40',  בניין מפעל 'אמביט' ברחוב האורנים  *אוסף משפ' בינט

גרשון בינט, יליד הונגריה עוד השתתף בקונגרס הציוני 1939 בצעירותו, והבריח יהודים לארץ. באוניה בדרכו לחיפה פגש
את אלקסנדר מנטל, למנטל היה כסף והם הסכימו שהוא ישקיע כסף ברעיון של בינט להקים מפעל לכפתורים בארץ ישראל.
(עוד בהונגריה הוא התפרנס מציור על כפתורים). בינט שהיה יזם באופיו (וצייר) הקים מפעל לייצור כפתורים מבקליט (Bakelite)
ומנטל הפך לשותף שלו. כך הקימו ב- 1940 בחיפה את 'אמבית' (נראה שמורכב משמותיהם ובקלית שנכתב אז בת'). בהמשך
בינט קנה ממנטל את חלקו.

שנות ה-40' -לוגו בעברית אנגלית וערבית  * אוסף משפחת בינט

חיפה היתה מופצצת בימים אלה ובינט חיפש מקום יותר בטוח, (כך סיפר לי ניסים אייל בן ה 100, הפועל שהגיע לכאן עם
המפעל מחיפה והמשיך לעבוד בו עד פירוקו הסופי).
 
ב -1941 הגיעו לפרדס חנה שהציעה אז תנאים טובים לבתי חרושת
שיעסיקו את העולים הרבים שהיו כאן '…ולגורם חשוב להתפתחות מושבתנו'. פיק"א שהיתה בעלת המגרשים הציעה להם
מבנה בחלקה שיועדה לתעשייה ומלאכה, ברחוב האורנים, (היום רח' המעלה) במבנה בטון תעשייתי שבנה השכן מהנדס
הבניין יהושע ינר, (היום שוכן שם דפוס שלום). המפעל התרחב וב- 1942 העסיק כבר 17 פועלים, ייבאו 23 טון של בקליט
ומהם ייצרו 75% כלי בית ו 25% כפתורים, באותו זמן חלק מהכפתורים יוצרו מאגוזי אבן (?) ועבורם הזמינו 16 טון חומר מסודן! ׁ

אמצע שנות ה-40', בינט (שורה עליונה מימין) והפועלים של 'אמבית' על רקע המפעל, *אוסף משפחת בינט

אמצע שנות ה-40', בתוך אולם הייצור *אוסף משפחת בינט

אוסף צלחות פלסטיק הצד עם החותמת * אוסף משפחת בינט

ב- 1950- במפעל יש כבר 35 פועלים, הטכנולוגיה התקדמה ומסחורות בקלית הפכו לסחורות פלסטיקס, באמבית
מייצרים כלי בית, (גם צלחות לצבא- כחול לבשר, לבן לחלב, זוכרת אותן), צרכי חשמל וגם ליצוא, ואלפי כפתורים לצבא,
לאתא, ולעשרות הגלנטריות ברחבי הארץ, (בינט עצמו אייר את הקרטונים של הכפתורים). את התבניות מייצר אליעזר
רבס
מהנדס תבניות הונגרי, דב בינט, האח של גרשון שהגיע לכאן דרך סיביר, היה הסוכן נוסע של המפעל.

גם נעים מנשה השכן שלי היה ילד כשהתחיל לעבוד באמבית למד תבניות מרבס והיה מנהל עבודה, שם המציא את
סלסלת התותים המרושתת, עזב את אמבית, קנה מכונה והקים ב-1965 את 'עצמון פלסט' ששוכנת באיזור התעשייה
של פרדס חנה. 'בינט היה איש משכמו ומעלה היו שקטים הגונים וטובים שילמו בזמן ומזומן לאנשים. היתה להם אהדה
אלי כי הייתי חרוץ. אמבית היה בין הראשונים בארץ מפעל שעשה את הפקק לקריסטל של תבורי, חרטתי את התבנית
של הפקק, בינט הלך כי היו שביתות וחילוקי דעות נשבר לו, הוא רצה לצייר, ארנו –דב בינט היה שם תמיד' סיפר לי מנשה.

בשנת 1958 בינט שסבל מאסטמה ולא מעט משברים במפעל עזב עם משפחתו לירושלים, שם מימש את אהבתו לציור
והקים ב-1962 את גלריה בינט שנסגרה כעבור 50 שנה ע"י נכדו בתל אביב. את המפעל הוא מכר לפועלים שקנו אותו
בכספי הפיצויים והפכו אותו לקואופרטיב עובדים, ידעו הרבה עליות ומורדות עד לפשיטת רגל סופית (1962?)

בשכנות למפעל גרה גם משפחת ויתקון (ויטקובסקי) בנם יורם שנולד בבית הזה וגר בו עד היום, מספר איך אמא שלו הכריחה
אותו בפורים שנת 1957 להתחפש לאמבית, היא הביאה את כל המוצרים מהמפעל הסמוך והפכה את יורם לפרסומת מהלכת
לאוסף המוצרים של המפעל, את התמונות צילם השכן עמנואל מישר. כילד יורם התפדח, כמבוגר הוא מבין שזו מזכרת מיוחדת
ותצוגה יחידה למה שייצרו במפעל.

1957, יורם ויתקון בחצר הבית ברקע מימין המפעל, משמאל הוואדי.  צילום: עמנואל מישר  * אוסף יורם ויתקון

בית בינט

סוג המבנה: בית דירות פרטי
כתובת: רחוב החרובים, פרדס חנה
שנת הקמה: 1945
אדריכל: דוד נודלסגנון אדריכלי: בניה מקומית עם השפעות הסגנון הבינלאומי
משמש היום: בית מגורים 

שנות ה-50', בית בינט, רחוב החרובים * אוסף משפחת בינט

עם המפעל בינט עבר לגור בפרדס חנה עם משפחתו ובהמשך אחרי המלחמה הגיעו לכאן גם הוריו שגרו במלון מושצינסקי
וגם אחיו ואחותו שהשתלבו במפעל ובמגורים. במעבר לכאן הגיע איתם וגם פועל אחד שעבד בחיפה והמשיך לעבוד באמבית
עד פירוק המפעל – ניסים אייל כמעט בן מאה, מספר וזוכר וצוחק עד היום בפרדס חנה. בתחילה גר בינט בבית ברוזה ,
ב-
1946 מבקשים השותפים למכור להם חלקות של פיק"א לבנות בתים להשתקע בפרדס חנה, הוא קנה חלקה ברחוב
החרובים והזמין את דוד נודל לבנות לו בית בראש גבעה קטנה ליד הבאר (בית ארצי) באמצע הרחוב, בית מידות בן שתי
קומות, בסגנון מקומי עכשווי אך מרווח ומאובזר מאוד יחסית לסביבה ולתקופה, (היה להם גם טלפון!). הבית היה מוקף
גן עצי פרי, גם את הגן תכנן נודל. למעלה גרה משפחתו ולמטה משפחת אחותו ולידו גם בנה בית לאחיו. בינט היה תושב
מעורב גם בחיי הקהילה בפרדס חנה, היה חבר בועדת חינוך וועדת פיתוח ונוי של המועצה, ופעיל בהקמת מסגרות חינוך
דתיות לילדיו. (אולי בי"ס ישורון)

1946, סקיצה של נודל לבית בינט *אוסף בית הראשונים

1946, תוכנית הגן לבית בינט. * אוסף בית הראשונים

עד השנה האחרונה הבית לא השתנה כולל הטייח המקורי ועמוד לבני הסיליקט האדום בחזית. אריה, בעליו החדשים
שאמו היתה המטפלת של ילדי בינט (10 ילדים שגרו בחצר אחת) והביט מלמטה בבית כילד, רכש אותו לאחרונה,
משפץ ומשמר אותו ברוח הדברים.

2013, בית בינט לפני שיפוץ צילום: אילנה פלדה

2013, פרט מהכניסה צילום: אילנה פלדה

מקורות: רודי בינט, דוד בינט, ניסים אייל, יורם ויתקון, נעים מנשה, ארכיון בית הראשונים ‎קרא עוד מהפוסט הזה

הידית-עץ הזית – מפעל חרטות עץ

סוג המבנה: תעשייה
כתובת: החרושת 1, פרדס חנה
שנת הקמה: 1951 
אדריכל: המחלקה הטכנית של המועצה 
משמש היום: מפעל 'הידית' ומתחם תיאטרון ואמנות

לפני שקראו לזה עיצוב היו אלה חפצי חן, בדרך כלל חפצים שנוצרו כמזכרות לתיירים שפקדו את ישראל אחרי 67', מזכרת עשויה עץ זית מקומי, שתעמוד על המדף לצד אוסף הבובות מהטיולים בעולם. היום, במרחק של כחצי מאה, בעידן הוינטז', חפצי חן אלו הפכו לנחשקים ומוערכים. אחד המפעלים הגדולים והחשובים שייצר את אותם מוצרים נמצא כאן ממש מאחורי הבית הוא 'הידית' מפעל לחרטות עץ. אף שהוקם בשנות החמישים שנות השיא שלו היו בין המלחמות 67-73.
לפני עשור חדר האוכל של הפועלים הושכר כבית לתיאטרון הידית, הקיוסק הפך למועדון ראגה למוסיקה ולאחרונה גם חדרי המלאכה הפכו לגלריות לבעלי מלאכה עכשויים. לצד כל אלה גם המפעל מייצר עדיין מעט הזמנות.

1951, מבנה תעשייה של מפעל הידית. צילום: פוטו ארצי. *מאוסף בית הראשונים

בשנות החמישים של המאה העשרים הוחלט לפתח בארץ את תעשיית הטקסטיל, שהייתה אז תעשייה עתירת כח-אדם, במטרה לספק מקומות עבודה להמוני העולים שהגיעו לארץ. מלב"ן (מוסד מאוחד לטפול בעולים נחשלים) חַברה לזלמן ירושלמי וביחד הקימו מטוויה בפרדס חנה במבנה שהוקם ע"י המועצה לטובת העניין.
המחלקה הטכנית של המועצה תכננה והקימה את המבנה באיזור שיועד למלאכה-מבנה בסיסי מהבחינה אדריכלית והנדסית ללא קישוטים מיותרים, עמודי בטון וקירות בלוק סטנדרטי מחול חצץ ובטון מחומרים מקומיים. פתחי אור ואיוורור מתחת לגג אזבסט גלים-חומר חדשני באותם ימים. . 660 מ"ר בגובה ממוצע 5.5 מ'. אישור עבודה ניתן ל 25 גברים ו 25 נשים. המטוויה לא הצדיקה את קיומה וב -1954 מפעל 'הידית' עבר למבנה.
הסיפור של מפעל 'הידית' מתחיל עם מתתיהו אפל יליד גרמניה שהתגלגל כנער יהודי למוסד ילדים בבאזל ונשלח לעבוד.
'…היה שם בית מלאכה קטן של וגנר- בונה עגלות חקלאיות- גלגלים מעץ, למדתי שם את המלאכה שנה שלמה. משם עברתי
לבית מלאכה שעיצבו בעיקר מנורות מעץ, מתכת, זכוכית ונחושת. ולמדתי שלש שנים במקום הזה…', מספר מתתיהו בסרט
שעשו עליו בשנת 2005 אנשי תיאטרון הידית עם נתי מלחי. אחרי תלאות ברחבי אירופה ב- 1946 הגיע למחנה בעתלית ומשם לפרדס חנה לקיבוץ שלוחות (הגרעין התחיל בפרדס חנה מה שהיום נווה מכאל) שם שהה שנתיים וגם התחתן. בחיפוש אחרי פרנסה לקבוצה הציע מתתיהו להקים בית מלאכה לעבודות חריטה, אחרי שעבר בחינות מקצועיות, הקיבוץ התרצה וקנה כמה מכונות-משייפת ומחרטה ועם שני חברים מהקיבוץ זאב גלברד ומאיר וילף הקימו מפעל קטן והתחילו לעשות מנורות 'שאפילו נמכרו' הוא מספר. 'כאשר הקיבוץ עבר לבית שאן התחילו לבנות בניין למפעל שעבר לשם…מהפרדסים שכרתו עשינו מוצרים. קיבלנו הזמנה לייצר מאה אלף חתיכות עץ ללוחות חשמל. כל בית שבנו היה צריך כזה. ההזמנה הראשונה הגדולה. בגלל צרכי החקלאות לקחו לנו את הפועלים אז הבאתי אנשים מבית שאן ונחשדתי בקפיטליזם. ב 1952- החלטנו לעזוב את הקיבוץ גם זאב
וגם מאיר וחזרנו לפרדס חנה. מצאנו לול אצל לוקר בחצר 
שם הקמנו את המכונות וקיבלנו הזמנה לידיות של כלי עבודה, כליבות, פצירות…'. כשהתרחבו עברו לצריף שהיה 'בית הגפן'-משתלה להרכבת גפנים, בסוף רחוב הראשונים. כאשר המטוויה של מלב"ן נסגרה הוצע להם המבנה בו יושב המפעל עד היום.
בחלוקת העבודה מאיר וילף היה איש המכירות וקשרי החוץ, זאב גלברד היה האיש הטכני והפטנטים שהתאים מכונות בסיסיות ליעודים המיוחדים למוצרים, ומתתיהו אפל היה על החרטות ועל תכנון המוצרים.

2005, מתתיהו אפל מתוך הסרט. צילום: נתי מלחי

בתחילה היו אלה ידיות מעצי הפרדסים שכרתו, ומכאן גם שמם 'הידית'. עם הבום הגדול שאחרי מלחמת ששת הימים עברו לייצר מזכרות מעץ זית בהשראת המוצרים בעיר העתיקה, הביקוש הגדול למזכרות, ועצי זית זמינים… המפעל התפתח למאות מוצרים, היתה בו תצוגת קבע וחנות מפעל ("היינו הראשונים שעשו חנות מפעל" מספר מתתיהו) ובימים הטובים הגיעו לכאן כ-10 אוטובוסים ביום, עמוסי תיירים שעשו עיקוף בדרך לנמל קיסריה והגיעו לפרדס חנה לקנות מזכרות מעץ זית. (למדריכים זה היה כדאי…). לכבודם גם נבנה קיוסק למכירת מזון ומשקאות (קריסטל?) וגם חדר אוכל לפועלים שעבדו קשה לספק את הביקוש.
מתתיהו ממשיך ומספר:  '…התחלנו לעבוד בעץ זית. עשינו חיילים למשחק שח ומלחיות ולאט לאט קנו חנויות. גם קיבלנו הזמנות של צלבים שהלכו לדרום אמריקה כשלא היה חומר גלם, כרתנו הרבה עצי זית כאן… הבאנו עצי זית מרודוס. כשהיה מחסור בחומרי גלם עשינו מוצרים משאריות כמו מוזאיקה מעץ זית. סיפקנו לחנויות ומפעלים בכמויות אדירות. 
עבדנו עם יחידת המדליות (סטנדים למדליות) ועשינו גם צעצועים'. במלחמת יום כיפור נגמרו 7 שנים טובות שהתחילו ב 67'. התיירים פחתו, משרד התיירות כבר לא הרשה למדריכים שלו להיכנס לפרדס חנה, (כשהיו הרבה תיירים הם התעלמו מהעיקוף הגדול…) וכך נפתחה חנות בנמל קיסריה ושותפות בחנות מזכרות באבו טור בירושלים, אבל העסקים כבר לא היו כל כך טובים ובנוסף או בעקבות כך התחולל פירוד בין השותפים – מאיר וילף עזב עם החנויות וזאב ומתתיהו נשארו עם המפעל. שהמשיך לייצר הרבה פחות עד לדעיכה כמעט סופית. מתתיהו נפטר ב- 2008, זאב גלברד עדיין כאן אך לא מעוניין לספר, רוני גל בנו של זאב מנהל ומחזיק את המקום בעיקר כמתחם מתפתח.

סוף שנות ה 60', שר התיירות משה קול מבקר במפעל הידית, צילום: פוטו ארצי. * מאוסף הידית

מתרשמים ממוצרי המפעל. צילום: פוטו ארצי. * מאוסף הידית

מאיר וילף (במרכז) עם נהגי השר על רקע המפעל. צילום: פוטו ארצי, * מאוסף הידית

המדריך המיתולוגי אריה גרוסמן עם תייר במפעל. מאוסף אילנה וליאורה גרוסמן

שנות ה-70', עטיפת קטלוג מוצרים של הידית. * אוספים שונים

כשכנה של המפעל, התוודעתי די מזמן למגוון המוצרים שייצרו כאן, חלקם עדיין קיטש אך חלקם יפהפיים ומיוחדים היום עוד יותר. חלקם מקוריים בעיצוב המפעל חלקם השראה של עולם המזכרות וחלקם הזמנות ושיתופי פעולה עם אמנים אחרים-אחד כזה הוא משחק לוח 'ירושלים – העיר העתיקה' לוח עם עשרות חלקים קטנים וכולם מעשה ידי אדם, להרכבה של בתים, צריחים, קשתות, חומות העיר העתיקה כולל הכותל וכיפת המסגד זהובה. האדריכל פ. קניגספלד חתום כבעל הזכויות (מישהו מכיר?). קו אחר של מוצרים היו אריחי קרמיקה (לא איתרתי את שמות האמנים), בד"כ ציורי חסידים והכותל ממוסגרים לתליה על הקיר או כחלק מקרש חיתוך. היו גם אותן תמונות דקורטיביות של דמויות תנ"כיות  בדרך כלל, בעבודת תשבץ של פורניר עץ עדין על דיקט אסימטרי צבוע שחור. סטים של סכינים קטנות לחיתוך פירות להגיש לאורחים, חרוזי עץ זית לקישוט ותפילה, ותכשיטים, היו צלמיות אמנותיות מגושי עץ זית ואחרים. משאריות עץ הזית עשו מוזאיקה בה ציפו קופסאות קודש ותכשיטים, פמוטים, חנוכיות, מגשים וקערות לפירות, ידיות לעטים, פותחנים לבקבוקים, צלבים, מלחיות ועוד ועוד. כנראה בתחילת שנות ה 70' התלווה קטלוג מוצרים (לא חתום מי עיצב והדפיס) לשווק באמריקה, הקטלוג המכיל עוד עשרות פריטים שנמכרו גם מעבר לים. היו ימים!

דף מקטלוג, משחק 'ירושלים'

דף מהקטלוג, תמונות פורניר

דף מהקטלוג, פמוטים וחנוכיות מעץ זית

דף מהקטלוג, כלים לאירוח בסלון

בשנים האחרונות אולם העבודה של המפעל עומד דום עם מכונות ברזל כבדות שידעו לייצר את המוצרים של המפעל והיום אין להם ביקוש, לא למכונות ולא לחלקי המוצרים שנשארו שנים בלי לקוחות ומוצאים דרכם לאוספים פרטיים, (גם שלי) חלקם הופכים לפריטי אספנות.
בעשור האחרון תיאטרון הידית אירח ומארח הצגות מקור בכל המתחם כולל בתוך המפעל, כאשר התפאורה הטבעית של המפעל מהווה השראה לעבודה. שימש גם לוקיישן לסרט בפרוייקט קולנוע עולמי וכרקע לצילומי סטילס. אכן חתיכת לוקיישן.

* תודה רבה לרוני ואורי גל, אלי אפל, נתי מלחי, ארכיון בית הראשונים

עוד תמונות