גרשון בינט ומפעל 'אמבית'

סוג המבנה:  מסחר
כתובת:  רחוב האורנים (המעלה), פרדס חנה
שנת הקמה:  1940
מהנדס בניין: יהושע ינר 
סגנון אדריכלי:  תעשייתי פונקציונלי
משמש היום:  דפוס שלום, ריקרדו פסנתרים ולאחרונה גם סניף נוסף של קפה קנטרה.

את רוֹדי ודוד בינט בעלי גלריה בינט אני מכירה עוד מימי תל אביב מהסטודיו של 'טרטקובר וחברים' בו עבדתי. פרדס חנה עוד היתה אי שם בעתיד הרחוק בביוגרפיה שלי. כאשר עברנו לפרדס חנה (1994) הסתבר לי שלהרבה ממכרי התל אביבים יש שורשים פרדסחנאים -כרכורים. כך היה גם עם רוֹדי ודוד בינט שנולדו בפרדס חנה ואבא שלהם ושל אחיהם יעקב, גרשון בינט היה בעליו של אמבית- בית חרושת לסחורות בקליט מפעל פלסטיק מהראשונים בארץ, ואחד מהמפעלים הרבים שפעלו בפרדס חנה בשנות ה-40'-60'.

שנות ה-40',  בניין מפעל 'אמביט' ברחוב האורנים  *אוסף משפ' בינט

גרשון בינט, יליד הונגריה עוד השתתף בקונגרס הציוני 1939 בצעירותו, והבריח יהודים לארץ. באוניה בדרכו לחיפה פגש
את אלקסנדר מנטל, למנטל היה כסף והם הסכימו שהוא ישקיע כסף ברעיון של בינט להקים מפעל לכפתורים בארץ ישראל.
(עוד בהונגריה הוא התפרנס מציור על כפתורים). בינט שהיה יזם באופיו (וצייר) הקים מפעל לייצור כפתורים מבקליט (Bakelite)
ומנטל הפך לשותף שלו. כך הקימו ב- 1940 בחיפה את 'אמבית' (נראה שמורכב משמותיהם ובקלית שנכתב אז בת'). בהמשך
בינט קנה ממנטל את חלקו.

שנות ה-40' -לוגו בעברית אנגלית וערבית  * אוסף משפחת בינט

חיפה היתה מופצצת בימים אלה ובינט חיפש מקום יותר בטוח, (כך סיפר לי ניסים אייל בן ה 100, הפועל שהגיע לכאן עם
המפעל מחיפה והמשיך לעבוד בו עד פירוקו הסופי).
 
ב -1941 הגיעו לפרדס חנה שהציעה אז תנאים טובים לבתי חרושת
שיעסיקו את העולים הרבים שהיו כאן '…ולגורם חשוב להתפתחות מושבתנו'. פיק"א שהיתה בעלת המגרשים הציעה להם
מבנה בחלקה שיועדה לתעשייה ומלאכה, ברחוב האורנים, (היום רח' המעלה) במבנה בטון תעשייתי שבנה השכן מהנדס
הבניין יהושע ינר, (היום שוכן שם דפוס שלום). המפעל התרחב וב- 1942 העסיק כבר 17 פועלים, ייבאו 23 טון של בקליט
ומהם ייצרו 75% כלי בית ו 25% כפתורים, באותו זמן חלק מהכפתורים יוצרו מאגוזי אבן (?) ועבורם הזמינו 16 טון חומר מסודן! ׁ

אמצע שנות ה-40', בינט (שורה עליונה מימין) והפועלים של 'אמבית' על רקע המפעל, *אוסף משפחת בינט

אמצע שנות ה-40', בתוך אולם הייצור *אוסף משפחת בינט

אוסף צלחות פלסטיק הצד עם החותמת * אוסף משפחת בינט

ב- 1950- במפעל יש כבר 35 פועלים, הטכנולוגיה התקדמה ומסחורות בקלית הפכו לסחורות פלסטיקס, באמבית
מייצרים כלי בית, (גם צלחות לצבא- כחול לבשר, לבן לחלב, זוכרת אותן), צרכי חשמל וגם ליצוא, ואלפי כפתורים לצבא,
לאתא, ולעשרות הגלנטריות ברחבי הארץ, (בינט עצמו אייר את הקרטונים של הכפתורים). את התבניות מייצר אליעזר
רבס
מהנדס תבניות הונגרי, דב בינט, האח של גרשון שהגיע לכאן דרך סיביר, היה הסוכן נוסע של המפעל.

גם נעים מנשה השכן שלי היה ילד כשהתחיל לעבוד באמבית למד תבניות מרבס והיה מנהל עבודה, שם המציא את
סלסלת התותים המרושתת, עזב את אמבית, קנה מכונה והקים ב-1965 את 'עצמון פלסט' ששוכנת באיזור התעשייה
של פרדס חנה. 'בינט היה איש משכמו ומעלה היו שקטים הגונים וטובים שילמו בזמן ומזומן לאנשים. היתה להם אהדה
אלי כי הייתי חרוץ. אמבית היה בין הראשונים בארץ מפעל שעשה את הפקק לקריסטל של תבורי, חרטתי את התבנית
של הפקק, בינט הלך כי היו שביתות וחילוקי דעות נשבר לו, הוא רצה לצייר, ארנו –דב בינט היה שם תמיד' סיפר לי מנשה.

בשנת 1958 בינט שסבל מאסטמה ולא מעט משברים במפעל עזב עם משפחתו לירושלים, שם מימש את אהבתו לציור
והקים ב-1962 את גלריה בינט שנסגרה כעבור 50 שנה ע"י נכדו בתל אביב. את המפעל הוא מכר לפועלים שקנו אותו
בכספי הפיצויים והפכו אותו לקואופרטיב עובדים, ידעו הרבה עליות ומורדות עד לפשיטת רגל סופית (1962?)

בשכנות למפעל גרה גם משפחת ויתקון (ויטקובסקי) בנם יורם שנולד בבית הזה וגר בו עד היום, מספר איך אמא שלו הכריחה
אותו בפורים שנת 1957 להתחפש לאמבית, היא הביאה את כל המוצרים מהמפעל הסמוך והפכה את יורם לפרסומת מהלכת
לאוסף המוצרים של המפעל, את התמונות צילם השכן עמנואל מישר. כילד יורם התפדח, כמבוגר הוא מבין שזו מזכרת מיוחדת
ותצוגה יחידה למה שייצרו במפעל.

1957, יורם ויתקון בחצר הבית ברקע מימין המפעל, משמאל הוואדי.  צילום: עמנואל מישר  * אוסף יורם ויתקון

בית בינט

סוג המבנה: בית דירות פרטי
כתובת: רחוב החרובים, פרדס חנה
שנת הקמה: 1945
אדריכל: דוד נודלסגנון אדריכלי: בניה מקומית עם השפעות הסגנון הבינלאומי
משמש היום: בית מגורים 

שנות ה-50', בית בינט, רחוב החרובים * אוסף משפחת בינט

עם המפעל בינט עבר לגור בפרדס חנה עם משפחתו ובהמשך אחרי המלחמה הגיעו לכאן גם הוריו שגרו במלון מושצינסקי
וגם אחיו ואחותו שהשתלבו במפעל ובמגורים. במעבר לכאן הגיע איתם וגם פועל אחד שעבד בחיפה והמשיך לעבוד באמבית
עד פירוק המפעל – ניסים אייל כמעט בן מאה, מספר וזוכר וצוחק עד היום בפרדס חנה. בתחילה גר בינט בבית ברוזה ,
ב-
1946 מבקשים השותפים למכור להם חלקות של פיק"א לבנות בתים להשתקע בפרדס חנה, הוא קנה חלקה ברחוב
החרובים והזמין את דוד נודל לבנות לו בית בראש גבעה קטנה ליד הבאר (בית ארצי) באמצע הרחוב, בית מידות בן שתי
קומות, בסגנון מקומי עכשווי אך מרווח ומאובזר מאוד יחסית לסביבה ולתקופה, (היה להם גם טלפון!). הבית היה מוקף
גן עצי פרי, גם את הגן תכנן נודל. למעלה גרה משפחתו ולמטה משפחת אחותו ולידו גם בנה בית לאחיו. בינט היה תושב
מעורב גם בחיי הקהילה בפרדס חנה, היה חבר בועדת חינוך וועדת פיתוח ונוי של המועצה, ופעיל בהקמת מסגרות חינוך
דתיות לילדיו. (אולי בי"ס ישורון)

1946, סקיצה של נודל לבית בינט *אוסף בית הראשונים

1946, תוכנית הגן לבית בינט. * אוסף בית הראשונים

עד השנה האחרונה הבית לא השתנה כולל הטייח המקורי ועמוד לבני הסיליקט האדום בחזית. אריה, בעליו החדשים
שאמו היתה המטפלת של ילדי בינט (10 ילדים שגרו בחצר אחת) והביט מלמטה בבית כילד, רכש אותו לאחרונה,
משפץ ומשמר אותו ברוח הדברים.

2013, בית בינט לפני שיפוץ צילום: אילנה פלדה

2013, פרט מהכניסה צילום: אילנה פלדה

מקורות: רודי בינט, דוד בינט, ניסים אייל, יורם ויתקון, נעים מנשה, ארכיון בית הראשונים ‎קרא עוד מהפוסט הזה

מודעות פרסומת

בית ברוזה

סוג המבנה: מסחר ומגורים
כתובת: רחוב הדקלים 117
שנת הקמה: 1969
אדריכל: אורי לפובסקי
סגנון אדריכלי:
בניה מקומית עם השפעות הסגנון הבינלאומי
יזם:
בן ציון ורמי ברוזה (בר עוז)
שימוש היום: חנויות ומשרדים

בית ברוזה בשנת 1990 *צילום רמי בר עוז

הבניין הזה לא השתנה מאז בנייתו , הזמן רק מיטיב איתו. תמיד משמח אותי לעבור לידו, משהו בתכנון והאופי והפונקציונאלי
שלו, הנקיון יוצא הדופן בבלגן הכללי של המרכז,  ולדמיין איך כל המרכז יכול היה להראות ככה, כשרואים את כוונת
המשורר (האדריכל ולקוחותיו) שתוכננה לזמנה והיום היא שכיית חמדה וצריכה רק טיפול מסור, כמו כאן.
בבית ברוזה אין סחורה על המדרכה, השילוט אחיד, פשוט נקי גם מסביבו. רואים שיש כאן יד מטפלת ואוהבת.
ואכן אומר רמי בר עוז (ברוזה) שממשיך לטפל ולשמור על הבית וסביבתו, משכיר בתנאי נקיון ושמירת הסביבה, צובע,
מנקה אפילו על עמודי החשמל שבחזית אין שילוט פירטי! ככה הוא אוהב לראות את הבית בדיוק כמו שבנה אותו עם אביו
בסוף שנות ה 60 של המאה הקודמת.

רמי בר עוז (ברוזה) 2011

רמי שנולד במושבה מספר איך זה התחיל:
בצוות ההקמה של פיק"א היו מנהל, מהנדס, מנהלה ופועלים. משרדי המנהלה היו בבית האיכר  ולצידו בנתה פיק"א
שני בתים קטנים שבהם גרו אנשי צוות ההקמה עם משפחותיהם. כאשר פיק"א גמרה לבנות בפרדס חנה ועברה לחיפה
היא החכירה את 2 היחידות למתיישבים החדשים שהגיעו מגרמניה.
בבית אחד (המשמש היום כמרכז רפואי קטן)  גרה משפ' בר-טלמן שהביאו איתם מגרמניה ידע ונסיון בתחום הגלנטריה ופתחו בביתם
חנות בדים, חוטים וכפתורים ושירתו את כל נשות המושבה והסביבה.
בהמשך היה ביתם של משפ' רד'יבסקי ומשפ' לסקר להם היתה חנות מכולת ודגים בככר הנשיא ובחצר ביתם החזיקו בריכה לדגים
לשם הסתננו כל הילדים לחזות בהם.  כאשר סגרו את החנות ועברו לזכרון יעקב קנה החקלאי בן ציון ברוזה ובנו רמי את המגרש,
הרסו את כל המבנים ועליהם בנו בשנת 1969 את בית ברוזה.

אחרי שהתרשמו מתכנון מבנים שעשה בחיפה נבחר האדריכל הצעיר והמבטיח אורי לפובסקי לתכנן את הבניין.
הבניין בן שתי קומות עם מבואה על עמודים, קומת קרקע עם 6 חנויות, ושלוש דירות בקומה השנייה,
באחת מהן התגוררו בן-ציון וצילה ברוזה עד שהלכו לעולם.
בתכנון  הבניין נראה שהאדריכל מתייחס לסביבתו, לתכנון המקורי של מרכז המושבה בקנה מידה , במבואה על עמודים.
המיוחד שלו הוא הגימור באבן ירושלמית נבחר כזכרון מקשר למוצא משפחתו של בן ציון ברוזה – מוצא
שבהרי ירושלים. הקורה שעוטפת את כל הקומפוזיציה כמו אובייקט, כמו מגירת שולחן
מסוגננת משנות ה60, מושלם העומד בפני עצמו. מודרניזם ישראלי מקומי.
גם שני הברושים נשתלו אז בכניסה לחצר ובה שתלו פרדס קטן שחלקו עומד שם גם היום.

בהתחלה היו שם חנות וילונות של משפ' הרץ, הרי מכר בגדי ילדים ,לאדון מולדובר היתה חנות כלי בית.
למעלה גרה משפחתו של הרוקח האובנשטוק. זיוה בגדי נשים כבר 20 שנה כאן ,ועדיין רלוונטית. וגם תיווך עוזי,
זה שמכר לנו  את הבית, כאן הרבה שנים.

אתרים בפרדס חנה

רשימה (חלקית) של האתרים המוצעים בפרדס חנה: