גרשון בינט ומפעל 'אמבית'

סוג המבנה:  מסחר
כתובת:  רחוב האורנים (המעלה), פרדס חנה
שנת הקמה:  1940
מהנדס בניין: יהושע ינר 
סגנון אדריכלי:  תעשייתי פונקציונלי
משמש היום:  דפוס שלום, ריקרדו פסנתרים ולאחרונה גם סניף נוסף של קפה קנטרה.

את רוֹדי ודוד בינט בעלי גלריה בינט אני מכירה עוד מימי תל אביב מהסטודיו של 'טרטקובר וחברים' בו עבדתי. פרדס חנה עוד היתה אי שם בעתיד הרחוק בביוגרפיה שלי. כאשר עברנו לפרדס חנה (1994) הסתבר לי שלהרבה ממכרי התל אביבים יש שורשים פרדסחנאים -כרכורים. כך היה גם עם רוֹדי ודוד בינט שנולדו בפרדס חנה ואבא שלהם ושל אחיהם יעקב, גרשון בינט היה בעליו של אמבית- בית חרושת לסחורות בקליט מפעל פלסטיק מהראשונים בארץ, ואחד מהמפעלים הרבים שפעלו בפרדס חנה בשנות ה-40'-60'.

שנות ה-40',  בניין מפעל 'אמביט' ברחוב האורנים  *אוסף משפ' בינט

גרשון בינט, יליד הונגריה עוד השתתף בקונגרס הציוני 1939 בצעירותו, והבריח יהודים לארץ. באוניה בדרכו לחיפה פגש
את אלקסנדר מנטל, למנטל היה כסף והם הסכימו שהוא ישקיע כסף ברעיון של בינט להקים מפעל לכפתורים בארץ ישראל.
(עוד בהונגריה הוא התפרנס מציור על כפתורים). בינט שהיה יזם באופיו (וצייר) הקים מפעל לייצור כפתורים מבקליט (Bakelite)
ומנטל הפך לשותף שלו. כך הקימו ב- 1940 בחיפה את 'אמבית' (נראה שמורכב משמותיהם ובקלית שנכתב אז בת'). בהמשך
בינט קנה ממנטל את חלקו.

שנות ה-40' -לוגו בעברית אנגלית וערבית  * אוסף משפחת בינט

חיפה היתה מופצצת בימים אלה ובינט חיפש מקום יותר בטוח, (כך סיפר לי ניסים אייל בן ה 100, הפועל שהגיע לכאן עם
המפעל מחיפה והמשיך לעבוד בו עד פירוקו הסופי).
 
ב -1941 הגיעו לפרדס חנה שהציעה אז תנאים טובים לבתי חרושת
שיעסיקו את העולים הרבים שהיו כאן '…ולגורם חשוב להתפתחות מושבתנו'. פיק"א שהיתה בעלת המגרשים הציעה להם
מבנה בחלקה שיועדה לתעשייה ומלאכה, ברחוב האורנים, (היום רח' המעלה) במבנה בטון תעשייתי שבנה השכן מהנדס
הבניין יהושע ינר, (היום שוכן שם דפוס שלום). המפעל התרחב וב- 1942 העסיק כבר 17 פועלים, ייבאו 23 טון של בקליט
ומהם ייצרו 75% כלי בית ו 25% כפתורים, באותו זמן חלק מהכפתורים יוצרו מאגוזי אבן (?) ועבורם הזמינו 16 טון חומר מסודן! ׁ

אמצע שנות ה-40', בינט (שורה עליונה מימין) והפועלים של 'אמבית' על רקע המפעל, *אוסף משפחת בינט

אמצע שנות ה-40', בתוך אולם הייצור *אוסף משפחת בינט

אוסף צלחות פלסטיק הצד עם החותמת * אוסף משפחת בינט

ב- 1950- במפעל יש כבר 35 פועלים, הטכנולוגיה התקדמה ומסחורות בקלית הפכו לסחורות פלסטיקס, באמבית
מייצרים כלי בית, (גם צלחות לצבא- כחול לבשר, לבן לחלב, זוכרת אותן), צרכי חשמל וגם ליצוא, ואלפי כפתורים לצבא,
לאתא, ולעשרות הגלנטריות ברחבי הארץ, (בינט עצמו אייר את הקרטונים של הכפתורים). את התבניות מייצר אליעזר
רבס
מהנדס תבניות הונגרי, דב בינט, האח של גרשון שהגיע לכאן דרך סיביר, היה הסוכן נוסע של המפעל.

גם נעים מנשה השכן שלי היה ילד כשהתחיל לעבוד באמבית למד תבניות מרבס והיה מנהל עבודה, שם המציא את
סלסלת התותים המרושתת, עזב את אמבית, קנה מכונה והקים ב-1965 את 'עצמון פלסט' ששוכנת באיזור התעשייה
של פרדס חנה. 'בינט היה איש משכמו ומעלה היו שקטים הגונים וטובים שילמו בזמן ומזומן לאנשים. היתה להם אהדה
אלי כי הייתי חרוץ. אמבית היה בין הראשונים בארץ מפעל שעשה את הפקק לקריסטל של תבורי, חרטתי את התבנית
של הפקק, בינט הלך כי היו שביתות וחילוקי דעות נשבר לו, הוא רצה לצייר, ארנו –דב בינט היה שם תמיד' סיפר לי מנשה.

בשנת 1958 בינט שסבל מאסטמה ולא מעט משברים במפעל עזב עם משפחתו לירושלים, שם מימש את אהבתו לציור
והקים ב-1962 את גלריה בינט שנסגרה כעבור 50 שנה ע"י נכדו בתל אביב. את המפעל הוא מכר לפועלים שקנו אותו
בכספי הפיצויים והפכו אותו לקואופרטיב עובדים, ידעו הרבה עליות ומורדות עד לפשיטת רגל סופית (1962?)

בשכנות למפעל גרה גם משפחת ויתקון (ויטקובסקי) בנם יורם שנולד בבית הזה וגר בו עד היום, מספר איך אמא שלו הכריחה
אותו בפורים שנת 1957 להתחפש לאמבית, היא הביאה את כל המוצרים מהמפעל הסמוך והפכה את יורם לפרסומת מהלכת
לאוסף המוצרים של המפעל, את התמונות צילם השכן עמנואל מישר. כילד יורם התפדח, כמבוגר הוא מבין שזו מזכרת מיוחדת
ותצוגה יחידה למה שייצרו במפעל.

1957, יורם ויתקון בחצר הבית ברקע מימין המפעל, משמאל הוואדי.  צילום: עמנואל מישר  * אוסף יורם ויתקון

בית בינט

סוג המבנה: בית דירות פרטי
כתובת: רחוב החרובים, פרדס חנה
שנת הקמה: 1945
אדריכל: דוד נודלסגנון אדריכלי: בניה מקומית עם השפעות הסגנון הבינלאומי
משמש היום: בית מגורים 

שנות ה-50', בית בינט, רחוב החרובים * אוסף משפחת בינט

עם המפעל בינט עבר לגור בפרדס חנה עם משפחתו ובהמשך אחרי המלחמה הגיעו לכאן גם הוריו שגרו במלון מושצינסקי
וגם אחיו ואחותו שהשתלבו במפעל ובמגורים. במעבר לכאן הגיע איתם וגם פועל אחד שעבד בחיפה והמשיך לעבוד באמבית
עד פירוק המפעל – ניסים אייל כמעט בן מאה, מספר וזוכר וצוחק עד היום בפרדס חנה. בתחילה גר בינט בבית ברוזה ,
ב-
1946 מבקשים השותפים למכור להם חלקות של פיק"א לבנות בתים להשתקע בפרדס חנה, הוא קנה חלקה ברחוב
החרובים והזמין את דוד נודל לבנות לו בית בראש גבעה קטנה ליד הבאר (בית ארצי) באמצע הרחוב, בית מידות בן שתי
קומות, בסגנון מקומי עכשווי אך מרווח ומאובזר מאוד יחסית לסביבה ולתקופה, (היה להם גם טלפון!). הבית היה מוקף
גן עצי פרי, גם את הגן תכנן נודל. למעלה גרה משפחתו ולמטה משפחת אחותו ולידו גם בנה בית לאחיו. בינט היה תושב
מעורב גם בחיי הקהילה בפרדס חנה, היה חבר בועדת חינוך וועדת פיתוח ונוי של המועצה, ופעיל בהקמת מסגרות חינוך
דתיות לילדיו. (אולי בי"ס ישורון)

1946, סקיצה של נודל לבית בינט *אוסף בית הראשונים

1946, תוכנית הגן לבית בינט. * אוסף בית הראשונים

עד השנה האחרונה הבית לא השתנה כולל הטייח המקורי ועמוד לבני הסיליקט האדום בחזית. אריה, בעליו החדשים
שאמו היתה המטפלת של ילדי בינט (10 ילדים שגרו בחצר אחת) והביט מלמטה בבית כילד, רכש אותו לאחרונה,
משפץ ומשמר אותו ברוח הדברים.

2013, בית בינט לפני שיפוץ צילום: אילנה פלדה

2013, פרט מהכניסה צילום: אילנה פלדה

מקורות: רודי בינט, דוד בינט, ניסים אייל, יורם ויתקון, נעים מנשה, ארכיון בית הראשונים ‎קרא עוד מהפוסט הזה

מודעות פרסומת

תל אלון- בית משפחת שליט

כתובת: תל אלון, פרדס חנה
שנת הקמה: 1928
אדריכל: שמואל רוזוב
סגנון אדריכלי: בנייה מקומית עם השפעות הסגנון הבנינלאומי
משמש היום: מגורים

כשהגענו לפרדס חנה והילדים הלכו לדמוקרטי בחדרה, חצי מהילדים בהסעות היו של משפחת שליט המורחבת. לקח לי שנים עד שהבנתי את כל המשפחתולוגיה שלהם. 4 דורות שחיים כאן, ועם רבים מהם חיי מצטלבים היום. הכל התחיל בתל אלון, נקודה היסטורית בין הפרדסים.

1928, קסלר שליט וקאופמן בביתם החדש *ארכיון בית הראשונים

בשנת 1927 הגיעו שלושה רווקים לתל אלון להקים 'האחזות' חדשה. אלפרד קאופמן, ז'ק קסלר ושמואל (מולה) שליט.
הם נפגשו ברחובות בה התקבצו אז עולים צעירים נאורים, ששאפו לחיי שיתוף וחקלאות. הכשירו את עצמם בעבודה בפרדס של גוטהילף ומשם הלכו לשנה למקוה ישראל. כאשר הרגישו מוכנים קנו קרקעות מפיק"א ברביה וקראו למקום 'תל אלון' ע"ש האלונים העתיקים שהיו
שם מקדמא דנא.
בשנת 1928 נבנה הבית הראשון בהתיישבות החדשה, זה היה הבית של מולה שליט. את הבית תכנן האדריכל שמואל רוזוב מחיפה, חברו ובן עירו של שמואל שליט. רוזוב שהתחיל אז את דרכו המקצועית וכבר היה חבר באגודת האינג’ינרים והאדריכלים בחיפה, הוזמן ע"י
שליט לתכנן את ביתו בהתיישבות. בית  גדול מידות שתוכנן ונבנה כבית למשפחה אף שעוד לא היתה כזו.
עד שיבנו את שאר הבתים גרו שלושתם כקומונה בביתו של שליט. בהמשך נבנה רק ביתו של קאופמן (שברבות הימים הכניס לארץ את האבוקדו והאפרסמון). קסלר נטש ראשון עוד לפני מלחמת העולם השניה וחזר לאנגליה, קאופמן עזב לקליפורניה בסוף שנות ה-40'.
ביתו נהרס עד היסוד רק בשנות ה-2000.

סביבות 1935, דינה שליט בחצר על רקע הבית *מאוסף המשפחה

בשנת 1931 התחתן שמואל עם דינה ליבני (ויסבורד) בת למייסדי תל אביב. דודי שליט, הבן הבכור שלהם (שלוקח אותי לטיולים וסיפורים מאלפים בשטח) מספר שדינה הייתה מורה במשק הפועלות של חנה מייזל בנהלל, הגיעה לפרדס חנה לחלום של בית בין הפרדסים, התיישבות עצמאית, חקלאות מבטיחה והתמודדות עם כל הקשיים וללא מקורות מימון. בבית נולדו דוד (דודי) ואחריו רותי השמשוני (מנהלת עמותת בית הראשונים). רוני (פיין) כבר נולדה במגד.
לבית הייתה דלת ברזל כבדה נגד שודדים, במטבח מרצפות טרקוטה, חדר האוכל במרפסת עם חלונות המשקיפים על הנוף. לחדר אוכל היה טוטולו (חלון קטן בין המטבח וחדר האוכל-ביטוי מסרט אנגלי).
בשנת  1936 בנו עמדה על הגג כהגנה, עם השנים היא הופכת לחדר חלומות לילדים.

דודי מספר, שלמרות שהבית היה גדול ונח והדרך הראשית (תוואי עתיק כנראה) מטול כרם לכרכור נשקפה מהחלונות, הבית היה מרוחק מכל מקום בלי כלי תחבורה מוטורים. הישובים הקרובים היו כרכור וחדרה והבידוד היה קשה. במשק היתה רפת עם פרות לא גזעיות, תנובת חלב נמוכה, טיפול רפואי לקוי ותפוחי אדמה שהסריחו בערמות.
עוד הוא מספר ומסביר מנסיונו- שמעט ההכשרה שלהם לא הספיקה, כולם היו מבתי סוחרים וללא כישורי חקלאות. שיטת ה'לבד' שלהם לא הוכיחה את עצמה כי בחקלאות, ככל שהיא יותר מאורגנת יש יותר הצלחות.

בשנות ה-30' החקלאות בישראל היתה בחיתוליה
למעט ענף ההדרים שהיה מאורגן מראשית המאה. ראשוני הפרדסנים היו האגרונומים שהגיעו לכאן מקליפורניה והיו למקור ידע לפרדסנות (מרכזו היה ברחובות).
שמואל היה לפרדסן ואף היה ממייסדי אגודת אפא"י ב-1932. צורת התארגנות כקואופרטיבים איפשרו עיבוד אריזה ושיווק מאורגנים של הפרי. בית האריזה של אגודת תל אלון ה'בייקה' הגדול עומד עד היום כפי שנבנה אז. דודי שליט בנו גם הוא פרדסן וברבות השנים היה יו"ר אגודת אפא"י. המשפחה ממשיכה לגדל 'קליפים' (מילה חדשה להדרים) עד היום.

בשדות תל אלון, משמאל בית המגורים, מימין בניין הפועלים * מאוסף המשפחה

בשנת 1933 ממערב לתל אלון קמה מגד, בה השתכנו 20 משפחות חדשות עם ילדים, בשנת 1934 הצטרפה לתל אלון משפחת חנוביץ שהגיעה מתל אביב לבית הבאר של דר' שטאל. קמה קהילה. באותו הסלון בו ארזו פעם את הפרי הראשון של הפרדס ההורים ערכו עכשיו מסיבות, אורחים שהגיעו מרחוק התארחו בפנסיון שטרן שנחשב אז. הילדים הפכו לחבורות ולבית הספר העממי (אלונים) רכבו שעתיים על חמור.

בראשית מלחמת העולם ה-2 מולה התגייס לצבא הבריטי והמשפחה עברה למרכז פרדס חנה. הבית הושכר למוסד עלומים-מחלקת הנוער לבני חיילים שגויסו למאמץ המלחמתי. (דודי זוכר שהילדים הקימו עולם קטן והוא אהב ללכת לשחק איתם). כשמולה חזר ב- 1946 ההורים קנו בית במגד שם גם נולדה רוני הצעירה באחים.
בשנות ה-80 חזרו בני המשפחה לגור בו, הבית שופץ מבלי לשנות את אופי המבנה המקורי כפי שתוכנן ע"י האדריכל שמואל רוזוב (שלימים יתכנן גם את בית הכנסת המרכזי של פרדס חנה, על כך פוסט בהמשך).

סוף שנות ה-30' ה"בייקה" בית אריזה של תל אלון, על כביש 65 היום. צילום: צלמונית 'קריסטל' חדרה *ארכיון בית הראשונים

3 חברים יצאו לדרך. משמאל הבית מימין הצריף. *ארכיון בית הראשונים

2012, דודי שליט על רקע הבית של האדריכל שמואל רוזוב

2012, שדרות הדקלים לביתו של קאופמן

* תודה רבה לדודי שליט, רותי השמשוני ורוני פיין ולכל משפחת שליט המורחבת. וליצחק (איקא) חנוביץ

‎קרא עוד מהפוסט הזה

בית הרמן – Herrman

סוג המבנה: בית מגורים פרטי
כתובת: רחוב הבוטנים, פרדס חנה
שנת הקמה: 1934
אדריכל: לוטה כהן
סגנון אדריכלי: בניה מקומית עם השפעות הסגנון הבינלאומי
שימוש היום:
בית מגורים
חחחחח 
2011, בית הרמן מתחת לעץ הפיקוס

וולטר ומרתה הרמן היו בין המתיישבים החדשים בשכונת הייקים של רחוב הבוטנים. ביתם היה אחד מבתי המתישבים החדשים ברחוב
הבוטנים שתוכננו ע"י לוטה כהן. מיכה הרמן בנם, חי בפרדס חנה מגיל 3,  הוא וחנה אשתו שהגיעה למושבה ב 1955, גרים בקרבת הבית
ומטפחים אותו באהבה והערכה למקור. כך נמצאו אצלם תכניות הבניין המקוריות עם חתימתם של לוטֶה כהן ויוסף מרר. הבית שמור במצבו המקורי בלי תוספות ומהווה עדות לתפיסות התכנון של התקופה, השפעות הבאוהאוס עם התאמה לאקלים המקומי-פתחי אור, כיווני אויר  ו"התכנון הטוטאלי" הכולל ארונות קיר, ספריה, מטבח, והמון מקומות איכסון. על הבית היום מצל עץ פיקוס בן שישים. מיכה הרמן מספר, כשהיה שתיל צעיר כמעט וגווע. ולטר הרמן, אביו של מיכה אמר אז שהעץ מסמל את משפחתם שניצלה מהשואה והתפתחה כאן למשפחה ענפה שלא נכחדה.  העץ,  שמצל היום על פני דונם שלם, הפך לסמל האחדות של משפחת ביין והרמן לדורותיה.

1935, בית הרמן חזית מזרחית. * אוסף משפ' הרמן

משפ' הרמן בחזית המערבית של הבית * אוסף משפ' הרמן

תכנית בית טיפוס N, * אוסף משפ' הרמן

תכניות בניה * אוסף משפ' הרמן

2011, בית הרמן

ספריית הפועלים, 2011

פנים הבית, 2011