מועדון קליעה – מטווח כרכור – גינה קהילתית

סוג המבנה: מועדון קליעה אולימפי
כתובת: 
רח' ירושלים, כרכור
שנת הקמה: 1974
אדריכל: שרייבמן קפלן אדריכלים, ת-א
סגנון אדריכלי: בטון חשוף, ברוטליסטי
משמש היום: גינה קהילתית

בשנת 2010 יזמה התושבת עמליה זנד בעזרת חברת המועצה-יו"ר ועדת איכות הסביבה, דר' נורית השמשוני יֹפה, ובברכתו הנלהבת
של ראש המועצה חיים געש, את הקמת הגינה הקהילתית הראשונה במושבה, במתחם של המטווח השומם בכרכור.
בסיור המקדים שהתלוותי אליו נכנסנו בשערי גן נעול, מיקרו אקלים, אדמה לא חרושה ולא מרוססת, פריחות בר של סחלבים, סחלב
קדוש, שפתן מצוי, דבורניות. לצידם סומנו ערוגות וחלקות עם ירקות העונה ופרחים, נשתלו גם עצים ושיחים מקומיים.
בשנתיים שחלפו, המקום הפך לגן עדן פורח עם משוגעת לדבר, עמלמול וכמה מתנדבים קבועים ומזדמנים. הגינה מארחת תלמידים,
הורים, ילדים, תינוקות וכל מי שמוכן לעבודה קטנה כגדולה.

2012, עמליה זנד בגינה הקהילתית במטווח כרכור

מועדון קליעה כרכור

ב-30 באפריל 1974, ח' באייר תשל"ד, נערך טקס חגיגי בו נחנך המטווח האולימפי החדש ע"ד דב לפידות ז"ל בכרכור.
לפני הטקס התקיימה ישיבת מועצה חגיגית עם אורחים רבים. בטקס ניגנה תזמורת בי"ס מקומי וחולקו מגינים כמזכרת למתחרים
מיום העצמאות. לאחר גזירת הסרט נחנך המטווח במקצה ירי לאורחים. חנוכת המטווח היוותה את האירוע האחרון במסגרת חגיגות
העצמאות תשל"ד, בראשותו של ראש המועצה אברהם ש"ץ. ש"ץ, שהיה מאדריכלי התוכנית, וודאי הרגיש סיפוק וגאווה (ואולי הקלה)
על כי הגיע לקיצו המסע של כספי התרומה להקמת ספריה או מרכז תרבות לנוער או מרכז רוחני, בתרומתו של דב לפידות. 
בסוף יצא מטווח.

דב לפידות היה חבר קבוצת כרכור משנת 1921, ונפטר זמן קצר לפני חנוכת המטווח על שמו. הוא חי בקנדה והגיע לביקורים בכרכור. בביקורו בשנת 1965 נפגש עם חברי הועד וביקש לתרום מכספו להקמת בניין בשביל המוסד "אם וילד". בשנת 68 שלח מכתב ומבקש
לדעת אם התחילו לבנות את הבניין כי הוא מגיע לביקור וכבר זקן ועייף ורוצה לראות מה התקדם.

1968, ישיבה חגיגית עם ראש המועצה ש"ץ (עומד) והתורם דב לפידות בלחיצת יד חגיגית *ארכיון בית הראשונים

באפריל 1968 הזמינה המועצה המקומית כרכור את מר דב לפידות ורעיתו לישיבה חגיגית של מליאת המועצה לטקס קביעת
אולם ספריה על שמו. האדריכל סלו הרשמן הגיש הצעה לתכנון. לא מצאתי את התוכניות רק חילופי מכתבים, אולי לא תוכנן בכלל.
בישיבה נחתם הסכם בין ראש המועצה של כרכור אברהם ש"ץ והתורם דב לפידות: "..והואיל והתורם נשאר נאמן לעמו ולארצו, והואיל
וברצון התורם ששמח לראות את שגשוגה ופריחתה של כרכור, לתרום את תרומתו הצנועה לקידומה ע"י הקמת בית תרבות-ספריה על
שמו." החוזה הוא על תרומה בסך 15,000 ל"י וכן 10% מנכסי עזבונו.
בישיבה ציין עוד ראש המועצה ש: "..תרומתו של מר לפידות תהווה יסוד למפעל, שישמש מרכז רוחני ותרבותי לתושבים לנוער ולכל
הסביבה". מר לפידות הודה בהתרגשות על הכבוד בו זכה ומקווה שיוכל לעזור בהקמת הבניין המפואר. החוזה נחתם במעמד זה.
בידיעה בעיתון 'דבר' מאותו שבוע נמסר כי נתרמו 25,000 דולר להקמת ספריה עירונית בכרכור. תהיינה הסיבות אשר תהיינה, בסופו
של דבר הספריה לא נבנתה.

מועצת פועלי כרכור התלהבה והציעה מגרש להקמת מבנה ספריה בין מועצת הפועלים לצרכניה (רחוב המושב בין מכללת כרכור
לבית בנגורה) "..מגרש במקום מרכזי במושבה והקמת מבנה נאה זה יפאר את הרחוב וישיג את מטרתו". כמו כן מוכנים להעביר את
הספריה של מועצת הפועלים המונה 3500 ספרים לספריה החדשה. המועצה פונה לתורם לפידות לעזור בגיוס כסף נוסף שיוכלו
להתקדם בבנית הספריה. כסף לא נמצא, הספריה לא הוקמה. הספרים עברו כנראה לבית רכס. ואולי היוו את הבסיס לספריה הציבורית.

אחרי האיחוד בין המושבות (1969), בראשותו של בנימין שרון וסגנו אברהם ש"ץ, הוחלט על על העברת הכסף של הספריה
להקמת המטווח ע"ש דב לפידות בעזרתם של מפעל הפיס הפועל והגדנ"ע (ש"ץ נסע לשכנע אישית את דב לפידות). התקציב נקבע
ל- 210,000 ל"י, נגמר בהרבה יותר. את הקמתו יזם ודחף ש"ץ עוד בהיותו ראש מועצה של כרכור למורת רוחם של חברי המושב
(עד היום יש טרוניות על כך),. כנראה שהנושא היה קרוב לליבו, בצעירותו היה מדריך קליעה כגפיר צעיר בבית אחוזה ולימד את דליה
בדש, לימים אשתו, לירות באקדח. (היא סיפרה לי בעצמה).

את התוכנית הכינו האדריכלים שרייבמן-קפלן אדריכלים מתל אביב, המכרז לקבלנים יצא ב-1971. המקום שנבחר היה מגרש
הכדור רגל של 'הפועל' עליו מדברים עוד בנוסטלגיה ילדי המושב, המגרש היה ליד בתי הסוכנות בסמוך לכפר פינס.
המבנה, בטון חשוף, שלושה מלבנים שמתחברים למבנה אחד, פינות קטומות, תבניות של סגנון נפוץ אז. כניסה רחבה שמצדה
האחד משרד, מחסן נשק, מחסן כללי וניקוי נשק, וצפונית סככת ירי ארוכה לרוחב כל המתחם עם מדפי ירי ו-5 מתרסי פח נגד נתזים
בגובה התלוליות.
בטקס, מנהל מח' קליעה של אגודת הפועל מברך את ראש המועצה: "..מוצא חובה נעימה למסור לך את כל ההערכה על הקמת
המטווח אצלכם,
אשר לדעתי הוא מהיפים ביותר בישראל. כל הכבוד!" בשנות השבעים פעלו ברחבי הארץ עשרות מטווחים.

1971, תוכנית המטווח, שרטוט אדריכלי *ארכיון בית הראשונים

1971, פרט מהתוכנית חתך רוחב *ארכיון בית הראשונים

עם תחילת הפעילות במטווח, ניהל אותו סמ"ר רון אובשני מטעם הגדנ"ע, מיד הסתבר כי הציוד שהגדנ"ע שלח למטווח הינו מיושן, שריבוי
השותפים יוצר סכסוכים בין המשתמשים,  כי יש גניבות ויריות חופשיות במטווח. הוא מבקש גם לבצע את הגישה למטווח בגלל ריכוז
המים והבוץ בכניסה בחורף, מבקש לשתול דשא ולצבוע מתרסים שמצבם גרוע מיום ליום. בישיבת מועצה באותה שנה הוחלט גם לבדוק
אפשרות הגדלת המטווח והתאמתו לירי בקרבינות, כי תוכנן רק לירי באקדחים.

1974-5, מטווח אולימפי בכרכור, צילום: לא ידוע *ארכיון בית הראשונים

1974-5, מטווח אולימפי בכרכור, צילום: לא ידוע *ארכיון בית הראשונים

2012, בשערי הכניסה למטווח כרכור פרדס חנה


ב-1975, ראש המועצה יצחק סלע,
(ש"ץ נפטר במהלך הקדנציה ב-1975) מזמין את הגדנ"ע לארח במטווח תחרות קליעה מחוזית.
לתחרויות מגיעים תלמידים מכל מחוז צפון,  50 בתי ספר על יסודי מקרית שמונה עד חדרה שלחו נציגים. מטרות הכנס – תחרויות
קליעה וביקור במשלטי תש"ח. סיום התחרוית והטכס התקיימו בקולנוע 'דקל'.

1975- ענת אוסטר(לוינץ) אלופת נוער בקליעה במטווח *אוסף משפ' לוינץ

השכנים מכפר פינס לא מרוצים ומתלוננים תכופות על רעש וקליעים תועים שמגיעים לבתיהם, חברי חוג הקליעה של 'הפועל'
לא מרוצים מהסדר זמני השימוש בינם לגדנ"עים, לטענתם, הם נזרקו משם בשעה שהם אלה שמביאים אלופים לישראל.
סמ"ר אובשני הביא את המדריך שלו לנהל את המטווח, יעקב (יקי) לוינץ חובב קליעה שמבקש להקים בצמוד למטווח מועדון לענף
רובה ואקדח אויר כדי לבסס את ענף הקליעה שזכה בשנה זו במקום הראשון בליגה הלאומית.

ב-1983 שלום ברזילי ראש המועצה עם יקי לוינץ הקימו קבוצות ברמה ארצית ויזמו תחרויות קליעה לזכרו של אברהם ש"ץ ז"ל.
באותן שנים קלעי המטווח זוכים בכל התחרויות בארץ, ובראשם ענת לוינץ (אוסטר) בתו של יקי, שהיתה אלופת ישראל לנוער 7
שנים רצוף!. כבוד. את התלבושות לייצוג המטווח ביקשה המועצה לממן דרך במפעלי קריסטל תבורי. "…קלעי המטווח מיצגים את
מושבתנו באליפויות שונות באופן מכובד" נאמר שם.
בתחילת שנות ה 90' השכנים הגישו עתירות כדי להעביר את המתקן משכונות מגורים. הוא נסגר סופית בסביבות שנת 2000, ולא
נפתח חדש במקומו. אין ביקוש.

יקי לוינץ (מימין) עם ראש המועצה יצחק סלע (משמאל) בטקס במטווח. *אוסף משפ' לוינץ

שביל הגישה למטווח לא בוצע  עד היום, גם לא נשתל דשא וטוב שכך – התנאים הטיפוגרפים שימרו את האדמה בתוך המטווח וסביבו,
בכניסה נקווית גם שלולית חורף פעילה. בינתיים בשדות שמסביב למטווח הצטופפו בתים ושכונות חדשות, והמועצה נטעה עצים חדשים בחורשה.

2010, המטווח לאחר שנים ללא שימוש

2012, מטווח גינה קהילתית מבט על הכניסה

2012, גינה קהילתית במטווח כרכור

זהו גילגולה של תרומה כספית ששינתה כיוון עם הצרכים והאופנה. בהתחלה כרעיון להקמת ספריה ציבורית (והרי אנחנו עם הספר) שהתגלגל להיות מטווח אולימפי (לתפארת מדינת ישראל), אז עמד בשממונו עשר שנים עד שבאה האזרחית עמליה זנד, והפכה אותו למרכז קהילתי פורח. הכי קרוב להגדרה המקורית מ- 68':  "..תרומתו של מר לפידות תהווה יסוד למפעל, שישמש מרכז רוחני ותרבותי לתושבים לנוער ולכל הסביבה". ובבניין ציון ננוחם.

* מקורות: ארכיון בית הראשונים,  יקי לוינץ, ענת אוסטר, אמנון הררי, דליה ש"ץ, רון אובשני,

ושוב תודה גם לרונית על הליטוש הסופי

מודעות פרסומת

מרחב המחיה של שירלי רוז והרשל בנימין

שירלי רוז בנימין 1913-2010, הרשל י. בנימין 1926-2010 – Shirley Rose Benyamin and Herschell Benyamin  

שירלי והרשל בנימין 1976 * אוסף ג'רמי רוז

בני הזוג רוז-בנימין היו מחלוצי איכות הסביבה בישראל. והחל מאמצע שנות ה 80 של המאה הקודמת עד שנת 2001 התגוררו ופעלו
מביתם בכרכור.
הם נמנים עם חלוצי האירגונים הסביבתיים הלא ממשלתיים בישראל, הקימו ועמדו בראש אירגון אשר התנגד להקמת תחנות כח גרעיניות בישראל. "הסוכנות למידע גרעיני בישראל" ופרסמו (מביתם בכרכור) רבעון – "אקונט ישראל" ECONET ISRAEL , בעריכת חברתם ד"ר דבורה בן שאול בימיו הטובים הוא הגיע לציבור של 150,000 קוראים. באופן רשמי בראש האירגון עמד הרשל בנימין אך הרוח החיה
היתה שירלי רוז-בנימין.
שירלי הגיעה עם בעלה ושני בניה מארה"ב ב-1970, סמוך לזמן תקלה גרעינית בפנסילבניה שפלטה חומרים רדיואקטיבים לסביבה, כבר
שם היתה פעילת זכויות האזרח.  הרשל  הגיע לישראל לאחר מלחמת העולם ה-2 מאנגליה לאחר שאותר על ידי הפלמ"ח לעזור להקים את חיל התותחנים. השתקע עם אשתו הראשונה ועם גיסיו מאנגליה בבית יצחק בנה משפחה והפך לחקלאי. הם גידלו תות שדה וכדי לשווקו והקימו מפעל משפחתי לריבות המוכר בשמו "בית יצחק 778" ע"ש מספרי החלקות שלהם. כאשר תכננו את מגרשי גולף בקיסריה במחצית שנות ה-50',  טדי קולק פנה להרשל לבוא לנהל את הבנייה והפיקוח . הוא תרם את המגרש וחלקו במפעל לגיסיו ועבר לגור בקיסריה שם היה למנכ"ל הראשון של מגרשי הגולף החדשים. את ביתו, בתכנונו של האדריכל מוריס סגל. בית כורכר יפההיפה, בנה על גבעה הצופה
לים כשמסביב רק ים וחול ואבני כורכר. ורק שכן אחד, רוטשילד.

1959, הרשל בנימין עם דני קיי במגרשי הגולף * אוסף ג'רמי רוז

בהמשך נפרד מאשתו והפך מורה דרך לאורחים רמי מעלה אותם הוביל בטיולים בארץ שם הפגין אהבה וידע מרשים לחי לצומח ולתולדות ארץ ישראל. כשפגש את שירלי, שניהם גרושים עם ילדים, הרשל רצה לחזור לחקלאות לפרוש לחווה חקלאית קטנה בכרכור, לגדל אבוקדו וירקות אורגנים ולטפל בכמה מיזמים בתחום הגננות. לשירלי היו רעיונות אחרים-למנוע אסון צ'רנוביל בישראל. הם קנו את "החווה" ברחוב הנשיא בכרכור בה טיפחו חצר אקולוגית עם לול תרנגולות, עיזי חלב, בריכת נוי, ברווזים, מערכת מים אפורים ואיסוף מי גשם, גן ירק, חלקת אספרגוס (ממנה לקחתי שתיל לפני עשור), ומטע אבוקדו גדול. הגן משופע בעצי פרי (ביניהם שיזיף קטן וטעים ביותר) ובסוף החלקה נשתל יער ארצישראלי שנראה היום כמו שמורת חורש טבעית עם עצי אלון בוגרים, חרוב, תאנים ואלות.

שירלי עם אחד מנכדיה בחצר הבית שנות ה-80' * אוסף ג'רמי רוז

מרחב מחיה בחצר של משפ' בנימין 2011

בכרכור פגשו קהילה אנגלוסקסית גדולה של אחוזת לונדון וכשלא נלחמה שיחקה שירלי סקרבל עם  הגב' אלברט על כוס תה של חמש.
עד סוף חייהם הרשל ושירלי בנימין פעלו למען דו קיום עם האוכלוסייה הערבית בעיר העתיקה. אספו בגדים לנזקקים, עזרו למכור שמן זית ונפגשו עם מכרים ערבים מהסביבה. ושמרו על קשר עם הארגון "אדם, טבע ודין”. בשנותיהם האחרונות חיו בירושלים. בשנת 2010 נפטרו זה אחרי זו. שניהם תרמו את גופתם למדע, הדסה עין כרם.
היום מחלון ביתם נשקפים חלומות כרכור, בבית ובחצר גרים אנשים שממשיכם את רוחם האקולוגית. הם היו מאירי הדרך גם לנו תושבי המושבה. ממשיכי דרכם הנאמנים.

* יש הטוענים כי המושג "הכור בכרכור" ממערכון של הגשש החיוור נולד בעקבות פעילותם ב"סוכנות למידע גרעיני" של הזוג מביתם שבכרכור.

מקורות: "גימלאון"  פרדס חנה כרכור, גליון 19, פברואר 2011. כתבה מאת ד"ר מיכאל גרבר |
ראיון עם הרשל בנגמין מ – 2008  באפוק טיימס ישראל, מאת ניקול מאן ואניה גלטקין | אורי דרומי, הארץ-7/1/2011 |
אורנה כרמלי | ג'רמי רוז |

‎קרא עוד מהפוסט הזה