הידית-עץ הזית – מפעל חרטות עץ

סוג המבנה: תעשייה
כתובת: החרושת 1, פרדס חנה
שנת הקמה: 1951 
אדריכל: המחלקה הטכנית של המועצה 
משמש היום: מפעל 'הידית' ומתחם תיאטרון ואמנות

לפני שקראו לזה עיצוב היו אלה חפצי חן, בדרך כלל חפצים שנוצרו כמזכרות לתיירים שפקדו את ישראל אחרי 67', מזכרת עשויה עץ זית מקומי, שתעמוד על המדף לצד אוסף הבובות מהטיולים בעולם. היום, במרחק של כחצי מאה, בעידן הוינטז', חפצי חן אלו הפכו לנחשקים ומוערכים. אחד המפעלים הגדולים והחשובים שייצר את אותם מוצרים נמצא כאן ממש מאחורי הבית הוא 'הידית' מפעל לחרטות עץ. אף שהוקם בשנות החמישים שנות השיא שלו היו בין המלחמות 67-73.
לפני עשור חדר האוכל של הפועלים הושכר כבית לתיאטרון הידית, הקיוסק הפך למועדון ראגה למוסיקה ולאחרונה גם חדרי המלאכה הפכו לגלריות לבעלי מלאכה עכשויים. לצד כל אלה גם המפעל מייצר עדיין מעט הזמנות.

1951, מבנה תעשייה של מפעל הידית. צילום: פוטו ארצי. *מאוסף בית הראשונים

בשנות החמישים של המאה העשרים הוחלט לפתח בארץ את תעשיית הטקסטיל, שהייתה אז תעשייה עתירת כח-אדם, במטרה לספק מקומות עבודה להמוני העולים שהגיעו לארץ. מלב"ן (מוסד מאוחד לטפול בעולים נחשלים) חַברה לזלמן ירושלמי וביחד הקימו מטוויה בפרדס חנה במבנה שהוקם ע"י המועצה לטובת העניין.
המחלקה הטכנית של המועצה תכננה והקימה את המבנה באיזור שיועד למלאכה-מבנה בסיסי מהבחינה אדריכלית והנדסית ללא קישוטים מיותרים, עמודי בטון וקירות בלוק סטנדרטי מחול חצץ ובטון מחומרים מקומיים. פתחי אור ואיוורור מתחת לגג אזבסט גלים-חומר חדשני באותם ימים. . 660 מ"ר בגובה ממוצע 5.5 מ'. אישור עבודה ניתן ל 25 גברים ו 25 נשים. המטוויה לא הצדיקה את קיומה וב -1954 מפעל 'הידית' עבר למבנה.
הסיפור של מפעל 'הידית' מתחיל עם מתתיהו אפל יליד גרמניה שהתגלגל כנער יהודי למוסד ילדים בבאזל ונשלח לעבוד.
'…היה שם בית מלאכה קטן של וגנר- בונה עגלות חקלאיות- גלגלים מעץ, למדתי שם את המלאכה שנה שלמה. משם עברתי
לבית מלאכה שעיצבו בעיקר מנורות מעץ, מתכת, זכוכית ונחושת. ולמדתי שלש שנים במקום הזה…', מספר מתתיהו בסרט
שעשו עליו בשנת 2005 אנשי תיאטרון הידית עם נתי מלחי. אחרי תלאות ברחבי אירופה ב- 1946 הגיע למחנה בעתלית ומשם לפרדס חנה לקיבוץ שלוחות (הגרעין התחיל בפרדס חנה מה שהיום נווה מכאל) שם שהה שנתיים וגם התחתן. בחיפוש אחרי פרנסה לקבוצה הציע מתתיהו להקים בית מלאכה לעבודות חריטה, אחרי שעבר בחינות מקצועיות, הקיבוץ התרצה וקנה כמה מכונות-משייפת ומחרטה ועם שני חברים מהקיבוץ זאב גלברד ומאיר וילף הקימו מפעל קטן והתחילו לעשות מנורות 'שאפילו נמכרו' הוא מספר. 'כאשר הקיבוץ עבר לבית שאן התחילו לבנות בניין למפעל שעבר לשם…מהפרדסים שכרתו עשינו מוצרים. קיבלנו הזמנה לייצר מאה אלף חתיכות עץ ללוחות חשמל. כל בית שבנו היה צריך כזה. ההזמנה הראשונה הגדולה. בגלל צרכי החקלאות לקחו לנו את הפועלים אז הבאתי אנשים מבית שאן ונחשדתי בקפיטליזם. ב 1952- החלטנו לעזוב את הקיבוץ גם זאב
וגם מאיר וחזרנו לפרדס חנה. מצאנו לול אצל לוקר בחצר 
שם הקמנו את המכונות וקיבלנו הזמנה לידיות של כלי עבודה, כליבות, פצירות…'. כשהתרחבו עברו לצריף שהיה 'בית הגפן'-משתלה להרכבת גפנים, בסוף רחוב הראשונים. כאשר המטוויה של מלב"ן נסגרה הוצע להם המבנה בו יושב המפעל עד היום.
בחלוקת העבודה מאיר וילף היה איש המכירות וקשרי החוץ, זאב גלברד היה האיש הטכני והפטנטים שהתאים מכונות בסיסיות ליעודים המיוחדים למוצרים, ומתתיהו אפל היה על החרטות ועל תכנון המוצרים.

2005, מתתיהו אפל מתוך הסרט. צילום: נתי מלחי

בתחילה היו אלה ידיות מעצי הפרדסים שכרתו, ומכאן גם שמם 'הידית'. עם הבום הגדול שאחרי מלחמת ששת הימים עברו לייצר מזכרות מעץ זית בהשראת המוצרים בעיר העתיקה, הביקוש הגדול למזכרות, ועצי זית זמינים… המפעל התפתח למאות מוצרים, היתה בו תצוגת קבע וחנות מפעל ("היינו הראשונים שעשו חנות מפעל" מספר מתתיהו) ובימים הטובים הגיעו לכאן כ-10 אוטובוסים ביום, עמוסי תיירים שעשו עיקוף בדרך לנמל קיסריה והגיעו לפרדס חנה לקנות מזכרות מעץ זית. (למדריכים זה היה כדאי…). לכבודם גם נבנה קיוסק למכירת מזון ומשקאות (קריסטל?) וגם חדר אוכל לפועלים שעבדו קשה לספק את הביקוש.
מתתיהו ממשיך ומספר:  '…התחלנו לעבוד בעץ זית. עשינו חיילים למשחק שח ומלחיות ולאט לאט קנו חנויות. גם קיבלנו הזמנות של צלבים שהלכו לדרום אמריקה כשלא היה חומר גלם, כרתנו הרבה עצי זית כאן… הבאנו עצי זית מרודוס. כשהיה מחסור בחומרי גלם עשינו מוצרים משאריות כמו מוזאיקה מעץ זית. סיפקנו לחנויות ומפעלים בכמויות אדירות. 
עבדנו עם יחידת המדליות (סטנדים למדליות) ועשינו גם צעצועים'. במלחמת יום כיפור נגמרו 7 שנים טובות שהתחילו ב 67'. התיירים פחתו, משרד התיירות כבר לא הרשה למדריכים שלו להיכנס לפרדס חנה, (כשהיו הרבה תיירים הם התעלמו מהעיקוף הגדול…) וכך נפתחה חנות בנמל קיסריה ושותפות בחנות מזכרות באבו טור בירושלים, אבל העסקים כבר לא היו כל כך טובים ובנוסף או בעקבות כך התחולל פירוד בין השותפים – מאיר וילף עזב עם החנויות וזאב ומתתיהו נשארו עם המפעל. שהמשיך לייצר הרבה פחות עד לדעיכה כמעט סופית. מתתיהו נפטר ב- 2008, זאב גלברד עדיין כאן אך לא מעוניין לספר, רוני גל בנו של זאב מנהל ומחזיק את המקום בעיקר כמתחם מתפתח.

סוף שנות ה 60', שר התיירות משה קול מבקר במפעל הידית, צילום: פוטו ארצי. * מאוסף הידית

מתרשמים ממוצרי המפעל. צילום: פוטו ארצי. * מאוסף הידית

מאיר וילף (במרכז) עם נהגי השר על רקע המפעל. צילום: פוטו ארצי, * מאוסף הידית

המדריך המיתולוגי אריה גרוסמן עם תייר במפעל. מאוסף אילנה וליאורה גרוסמן

שנות ה-70', עטיפת קטלוג מוצרים של הידית. * אוספים שונים

כשכנה של המפעל, התוודעתי די מזמן למגוון המוצרים שייצרו כאן, חלקם עדיין קיטש אך חלקם יפהפיים ומיוחדים היום עוד יותר. חלקם מקוריים בעיצוב המפעל חלקם השראה של עולם המזכרות וחלקם הזמנות ושיתופי פעולה עם אמנים אחרים-אחד כזה הוא משחק לוח 'ירושלים – העיר העתיקה' לוח עם עשרות חלקים קטנים וכולם מעשה ידי אדם, להרכבה של בתים, צריחים, קשתות, חומות העיר העתיקה כולל הכותל וכיפת המסגד זהובה. האדריכל פ. קניגספלד חתום כבעל הזכויות (מישהו מכיר?). קו אחר של מוצרים היו אריחי קרמיקה (לא איתרתי את שמות האמנים), בד"כ ציורי חסידים והכותל ממוסגרים לתליה על הקיר או כחלק מקרש חיתוך. היו גם אותן תמונות דקורטיביות של דמויות תנ"כיות  בדרך כלל, בעבודת תשבץ של פורניר עץ עדין על דיקט אסימטרי צבוע שחור. סטים של סכינים קטנות לחיתוך פירות להגיש לאורחים, חרוזי עץ זית לקישוט ותפילה, ותכשיטים, היו צלמיות אמנותיות מגושי עץ זית ואחרים. משאריות עץ הזית עשו מוזאיקה בה ציפו קופסאות קודש ותכשיטים, פמוטים, חנוכיות, מגשים וקערות לפירות, ידיות לעטים, פותחנים לבקבוקים, צלבים, מלחיות ועוד ועוד. כנראה בתחילת שנות ה 70' התלווה קטלוג מוצרים (לא חתום מי עיצב והדפיס) לשווק באמריקה, הקטלוג המכיל עוד עשרות פריטים שנמכרו גם מעבר לים. היו ימים!

דף מקטלוג, משחק 'ירושלים'

דף מהקטלוג, תמונות פורניר

דף מהקטלוג, פמוטים וחנוכיות מעץ זית

דף מהקטלוג, כלים לאירוח בסלון

בשנים האחרונות אולם העבודה של המפעל עומד דום עם מכונות ברזל כבדות שידעו לייצר את המוצרים של המפעל והיום אין להם ביקוש, לא למכונות ולא לחלקי המוצרים שנשארו שנים בלי לקוחות ומוצאים דרכם לאוספים פרטיים, (גם שלי) חלקם הופכים לפריטי אספנות.
בעשור האחרון תיאטרון הידית אירח ומארח הצגות מקור בכל המתחם כולל בתוך המפעל, כאשר התפאורה הטבעית של המפעל מהווה השראה לעבודה. שימש גם לוקיישן לסרט בפרוייקט קולנוע עולמי וכרקע לצילומי סטילס. אכן חתיכת לוקיישן.

* תודה רבה לרוני ואורי גל, אלי אפל, נתי מלחי, ארכיון בית הראשונים

עוד תמונות

 

מודעות פרסומת

קולנוע אוריון – חורפי וקיצי

הסיפור על קולנוע אוריון הוא הסיפור על חיי החברה, חיי הלילה וחיי התרבות הענפים שהיו בכרכור בשנות ה-30' , 40' ועד סוף שנות ה-60'. מבעד לחלוציות בערה פה חיות ותשוקה לחיים. בתי הקפה שקקו צעירים ובתי הקולנוע אוריון – כן, היו שניים באותו שם, אחד ליד השני אחד חורפי ואחד קיצי, כיכבו במייסדים פינת אחוזה עד שדעכו.

בעוד כמה ימים לקראת האירוע יוצב שילוט בעשרים אתרים היסטוריים בכרכור, אחד מהם יהיה ליד קולנוע אוריון החורפי, שחגיגות המאה מעכבות את הריסתו והפיכתו לשכונת וילות. כשעבדתי על הפוסט  בתי הקפה ובתי המלון, רציתי להקדיש פרק מיוחד לקולנוע הזה, הנמצא בפינה הדרום מערבית של אחוזת לונדון (כיכר אחוזה). רציתי לראות איך הוא נראה בימיו הזוהרים. חומרים ארכיוניים וסיפורים היו אך לא תמונות. יש לי החלטה כזו שאני לא כותבת על מקום בלי חומר ויזואלי חדש. עכשיו, כשהאירוע הגדול במרחב האמיתי 'מקום שמור-מאה לכרכור'  מתקרב, גם התמונות הגיעו.

קולנוע אוריון, החורפי

סוג המבנה:  בית קולנוע
גוש :  10074 חלקה 265
כתובת:  רחוב המייסדים (קבצע'נסק), כרכור
שנת הקמה:  1932-1940
אדריכל:  קובה גבר
סגנון אדריכלי:  מודרניסטי פונקציונאלי
משמש היום:  מיועד להריסה
ממממ

1962, קולנוע אוריון. צילום: שמעון אופיר.  * אוסף משפחת אופיר הורוביץ

1929,  יעקב אופנהנדין. *אוסף המשפחה

יעקב אופנהנדין הגיע מפולין לחדרה בתחילת שנות ה-20' עם משפחתו המורחבת, משפחת בעלי תחנות קמח. בחדרה פתחו מאפיה גדולה. יעקב נהג להוביל לחם כל יום על חמור לתושבי כרכור, אחוזת לונדון, ולקבוצת עין שמר ועל הדרך הביא גם דואר מחדרה.
ב-1929 החליט לעבור לכרכור, השאיר את המאפיה לבני משפחתו ובנה מאפייה קטנה בשכונת הפועלים החדשה שברבות הימים קיבלה את הכינוי 'קבצענסק', כיום מרכז כרכור. את הזיפזיף לבנייתה הביאו על גמלים  מקיסריה, אותו ערבבו במלט וליבנו  לבנים בתבנית ידנית.  יסודות התנור בקיר מערב היו מאבני שדה.  המשפחה גרה בחדר בלוקים צמוד למאפייה,  ובתנור אפו 80 כיכרות לחם ביום.

הנגר משה שטרום זרמי, השכן ממול, אהב קולנוע. הוא פתח קולנוע ביתי בנגריה שלו ('החסידה') והזמין את השכנים להקרנות. אופנהנדין נדבק בחיידק והחליט להקים קולנוע ליד המאפייה, כמו בחדרה השכנה שהייתה אז מרכז שוקק חיים. את העבודה יעשו קבוצת הבניין של עין שמר הסמוכה שהיו בעלי חוב לאופה על הלחם שסיפק להם כבר מ-1927.

1962, המאפייה כ 'פוטו אופיר', צולם מגג הקולנוע, מאחור בנק הלואה וחסכון, אחוזה פינת המייסדים. צילום: שמעון אופיר *אוסף טלי אופיר הורוביץ

כך, קובה גבר שעמד בראשם התחיל לתכנן כבר ב- 1932 את הקולנוע. הרבה לחם עבר בבארטר הזה, כשמונה שנים!  "באותם ימים היה רעב בארץ ובקיבוץ, ותמורת עבודתנו סיפק לנו אופנהנדין ככרות לחם, לפי צרכי הקיבוץ", סיפר קובה. יותר מאוחר בנה להם האופה תנור ולימד אותם לאפות בחצר עין שמר. (בהמשך, קובה גם תכנן ובנה את בית המשפחה על הגבעה בקיר הדרומי של הקולנוע).

הבניין היה מן הגדולים שנבנו בכרכור בתקופתו (גם תקופתנו). סגנון מודרניסטי פונקציונלי נטול קישוטיות. עמודים מרובעים לחלוקת השטח ותמיכה אלמנט שחוזר גם בחזית. שורת חלונות למעלה וגג שטוח. בהמשך נבנו תוספות חיצוניות, כמו חדרי שירותים וגגון לבמה. בתוכנית משנת 1938 יש 246 מקומות ישיבה באולם, חדר הקרנה, כניסה מחזית הרחוב לחדרי המתנה ומזנון, מדרגות ליציע ובו עוד 108 מקומות ישיבה וגם חדר זריקת הפילם. את החשבון על יציקת הגג בסך 190.467 לא"י הגישה קבוצת 'אשרי' מעין עירון ב 1940. מחוסר כסף את הקולנוע אף פעם לא גמרו לבנות. קבוצת עין שמר בנתה רק עד שווי החוב ואז פרשה ולכן גם לא הוקם היציע, לא נבנו חדרי ההמתנה והמזנון, הכניסה היתה ארעית מהצד והמבנה מעולם לא טויח.
מאחר ואופנהנדין היה במקצועו אופה והסרטים היו רק תחביב, את הפעלת הקולנוע נתן לאליעזר ויינר שהפעיל כבר את הקולנוע באמפי פרדס חנה ואת קולנוע אסתר בככר דיזינגוף. ( ויינר הוא זה שהפעיל גם את קולנוע אוריון קיץ, ועל זה בהמשך הפוסט).

2013, פנים הקולנוע עם יוקי אופיר, הנכד של אופנהנדין. צילום: אילת צורי

ב-1940 נחנך הקולנוע בשם 'עין אור'-לחנוכת בית הקולנוע ב-5.10.1940 הוזמנו התושבים לשמוע את ברכת באי כוח המוסדות, 'תזמורת הרוח' מחדרה והקרנת הסרט 'על מזבח המדע'. ועדיין המשיך הקולנוע לעמוד ריק כי לא היה כסף למכונת הסרטה וכסאות, והוא שימש לאכסון תפוחי אדמה ובוטנים שסיפקו התושבים לצבא הבריטי שישב במושבה ואת הסרטים הסריטו אז על קיר הצרכנייה של מושב כרכור (היום רחוב המושב). רק ב-42' החלו להקרין סרטים – שלושה סרטים שונים בשבוע, וגם סרט לילדים – 'הקופה של הקולנוע הייתה ממגורת פח מהחצר בבית, הותקנה בה דלת ונפתח אשנב קטן למכירת כרטיסים. במלחמת העצמאות נפתח אשנב נוסף עבור חיילים ללא תור'. (כך שמעון אופיר)
כל אנשי קבצענס'ק עבדו בקולנוע השכונתי- השכן יחזקאל וימר האופה עבד במאפיה, אשתו רחל הקופאית או שמא סמנכ"ל הכספים, פנחס צנגר הפעיל את מכונת ההסרטה, וולטר רייס היה מגולל את הסרטים. תולש הביקורות היה צבי אבטיחי (גרבוז לתשומת לבך) ויוסף שתיל, כשכבר לא יכל לעבוד בבניין תלש ביקורות בכניסה לשמחת בנו יורם שנכנס בלי כרטיס, והוא לא היחיד. היה גם פסנתר שבו ליוו את הסרטים שהוקרנו. תקווה לב בתו של הנגר מספרת שלאבא שלה היה כסא קבוע הן בקולנוע חורף והן בקולנוע קיץ כל עוד פעלו.

הזמנה..  *ארכיון בית הראשונים

במוצאי שבת כל נפת כרכור התלבשו יפה ומילאו את הקולנוע, אחרי הסרט רקדו ושתו בקפה טיצ'ר הסמוך. גם תיאטרון האוהל, המטאטא, לי-לה-לו וכל ענקי הדור הגיעו לקולנוע אוריון להופיע, השחקנים התאפרו והתלבשו בביתו הסמוך של האופה. הבריטים התערבבו עם התושבים והתושבות ולא מעט סיפורי אהבה פרחו שם. האולם שימש לעיתים גם כאולם חתונות והצגות של בית הספר.
צצ

1995, הקולנוע והשלולית בציור מפורט של שמעון אופיר, מתוך 'כרכור בטעם של פעם'.

'היה זה מרכז הלחם, התרבות והשעשועים של כרכור', כתב בזכרונותיו שמעון אופיר ז"ל, בן האופה שאסף, תיעד, צייר וכתב עשרות חומרים על כרכור שאהב. בחוברת האחרונה שהשאיר 'כרכור בטעם של פעם' ב-1995 סיפר "ליד בניין הקולנוע היה מגרש משחקים. אחר הצהריים היה בו צל ותמיד נמצאה חתיכת פילם עם שחקן אהוב- גרי קופר היה שווה שלושה בולים של מלך אנגליה… בחורף הייתה תמיד שלולית גדולה, קרקרו בה צפרדעים, השטנו סירות וניהלנו קרבות ים. סרטי ילדים הוקרנו רק פעם בשבוע, אחה"צ- הגנב מבגדד, פרח הסלע, לאסי שובי הביתה, טרזן ודיסני, צ'רלי צ'פלין ולפניהם היו השמן והרזה. בסרטי הערב הייתה תורנות של מורי ביה"ס אם מישהו התחכם ובא לסרט…'

1938, חלק מתוכנית קולנוע  בכרכור, עמדת הקרנה (מימין) ואולם. *אוסף משפ' אופיר הורוביץ

יעקב אופנהנדין נפטר ב 1944 ולא זכה להנות מהקולנוע ומהבית. אחרי שהבריטים עזבו קמה המדינה והכל השתנה. בשנת 1951 הגישה חיה אשתו בקשה להרחבת הקולנוע. להוסיף את הקיוסק… את התכניות הגיש האדריכל צ.סולקין, תכניות שלא יצאו לפועל. בשנות ה- 50' במאפיה היתה המספרה של עדינה בר, ובשנות ה-60'  שמעון אופיר אופנהנדין פתח בה את הצלמניה שלו 'פוטו אופיר'.

במסמך דיווח לרשויות על מספר המבקרים כתב ויינר כי בקולנוע היו 400 מקומות ישיבה, (לפי התוכניות רק 246+108 ביציע שלא נבנה!), וביקרו בו ב-1966- 18,000 צופים, בשנת 1967 5,900 צופים, בשנת 68' 5000 צופים ובשנת 69' 3000 צופים בלבד. (תחילת שידורי הטלוויזיה!)
קולנוע אוריון ("עין אור" לא באמת קראו לו אף פעם) פעל עד שנות השבעים ואז דעך, נסגר וכיום הוא והמאפיה עומדים לפני הריסה.

קולנוע קיץ

שנת בניה:  סביבות 1920, הפך לקולנוע ב-1941
כתובת:  המייסדים 53, כרכור
אדריכל שיפוץ:  חיים הרי, H.HARY
סגנון:  אקלקטי בסגנון תפאורתי
משמש היום:  נהרס בשנת 1991

שנות ה-50', קולנוע קיצי אוריון. צילוםף לא ידוע. *אוסף גילה יעקובסון

לוינסון היה מאנשי אחוזת לונדון. הוא החל לבנות בית בכרכור, בית המגורים הראשון שנבנה כאן, אך לא התיישב בו ובנייתו לא הסתיימה והוא שימש למגורים לפועלים שהגיעו לעבוד בכרכור ולמשתכנים חדשים טרם השתקעו בבית משלהם. בית עם חזית בסגנון ארט-דקו, כמו תפאורה עם עמודים יווניים ואלמנטים ניאו-קלאסיים וכרכובים של בית מקדש.
אליעזר וינר שניהל כבר את קולנוע אוריון כשראה שבקולנוע הסגור (קולנוע חורף, הוא 'אוריון') היה חם מאוד בקיץ הגיש ב-1941 בקשה לשיפוץ בית לוינסון להפכו לקולנוע קיץ. נראה שנפתח בשם 'סינמה אסטוריה' בימי הבריטים והפך ל'קולנוע אוריון' בשלב מאוחר יותר.

שנות ה-40', קולנוע קיץ כקולנוע אסטוריה. *אוסף יצחק וימר

את תכנית השיפוץ הגיש הארכיטקט H. HARY -חיים הרי, מחיפה, שהשאיר את החזית כאולם כניסה, ממימין קופה וחדרי שירות. הוא הוסיף קיר מרובע של 16 מ"ר נוספים שהיוו את האולם עצמו ובלי גג בחלקו האחורי. חדרי השירותים נוספו מחוץ לאולם. הילדים היו מעבירים כסאות בין קולנוע קיץ לקולנוע חורף תמורת כמה פרוטות. בקיץ הוצגו סרטים באולם פתוח ללא גג 'שבתקרתו נצנצו תמיד אלפים של כוכבים'. תיאר שמעון אופיר. ב 1965 מכר וינר את הקולנוע והוא נהרס ע"י בעליו ב- 1991. מאז המגרש ריק ולא נבנה תחתיו כלום.

1942, חלק מתוכנית שיפוץ לקולנוע קיץ. *ארכיון בית הראשונים

מספרים שאליעזר ויינר מכיוון שהפעיל גם את קולנוע אסתר, כאשר היה מקבל את עותק הסרט, היה מגניבו עוד קודם לכרכור. כך יצא שהכרכורים ראו את הסרטים לפני תל אביב וגם לפני פרדס חנה שרצו גם להיות בראשונים, כשגמרו להקרין גלגל, וולטר גולל אותו בזריזות אחורנית ושליח נאמן על עגלה וחמור זחלן יצא להביא אותו לאמפי בפרדס חנה.

חמור זחלן!  מדהים. כמה מהר (דור-שניים!) מציאות חברתית שוקקת חיים הופכת לזיכרון מעומעם. הטכנולוגיה טסה והמרחב משתנה בהילוך מהיר ועל המגרשים צומחים ומתחלפים פרוייקטים נדל"ניים.

ביום שישי הקרוב אתם מוזמנים לבוא לחלוק כבוד לחלום שהיה ועוד יהיה. להסתובב במסגרת אירועי מקום שמור 100 שנה לכרכור ולהפעיל את הדמיון לעומק השכבות הארכיאולוגיות שמרכיבות את הנוף בו אנחנו חיים.
הסיורים מלאים. באוהל הכנס יחכו לכם עוד הרבה סיפורים. הנה התכנית המלאה. נשמח לפגוש אתכם!

_________________________________________________________________

* מקורות- שמעון אופיר ז"ל, רותי קררי אופנהנדין, טלי אופיר הורוביץ, ארכיון בית הראשונים, תקווה לב  זרמי, יורם שתיל, דני קרמן 

‎קרא עוד מהפוסט הזה

אירוע מס' 2 – מקום שמור:מאה לכרכור

שמחה לבשר לכם שאירוע מס' 2– 'מקום שמור- מאה לכרכור' יצא לדרך.
חלמנו על אירוע בסופ"ש ארוך, עם מסיבת פתיחה, ושישישבת עם תוכנית גדושה באירועים, קטלוג, תערוכות ואורחים מרחבי הארץ.
המציאות הכתיבה אירוע קטן יותר.

אחרי משא ומתן ארוך מול המועצה של כמה חודשי עבודה בהם אייל כגן חבר וחלק מצוות ההיגוי של 'מקום שמור', החזיק לי את היד,
ועמד איתי, מאחורי ומצדדי במשא ומתן, וגם כשראיתי את הפרוייקט מתרחק ומתכווץ, כגן האמין שנקבל את התקציב. ועל כך אני רוצה
להודות לו בקול גדול אפילו לצרוח משמחה, על שהאמין ומאמין בי ובחשיבותו של הפרויקט.
תודה גדולה מגיעה גם למועצה המקומית ולנציגותיה – כוכי גידרון וענת אלקבץ האחראיות על תקציב האירועים במועצה, שהשכילו לראות
את הקשר, המתבקש, בין מקום שמור וחגיגות המאה של כרכור, ונתנו את ברכת הדרך.

האירוע יהיה ביום שישי 3/5/2013,  וזאת התוכנית:
באוהל גדול במרכז כרכור, יתקיים סימפוזיון/פנל/כנס/יום עיון (…ביטוי חדש יתקבל בברכה) שיעסוק בנושאים רלוונטים לשימורה ופיתוחה
של המושבה. מה בסימפוזיון? הנושאים בשלבי סיעור וגיבוש. יש הרבה אפשרויות והרבה חומרים, רעיונות ונושאים רלוונטיים לדיון, לנו,
ולמקומות דומים לנו בארץ. עוד מתוכננים סיורים מודרכים ע"י אנשי מקצוע, באתרים ומרחבים אדריכליים והיסטוריים בכרכור, פינות ואתרים שגם אם עברתם לידם יום יום תוכלו ללמוד עליהם יותר. על הצד הקליל של הסיורים  התיאטרון הנודד של שרון אביב וקבוצת שחקנים.
 צצצ
בחזוני אני רואה הרבה תושבים מקומיים ואוטובוסים מלאים באנשים של מיליה מקצועי, אנשים שעוסקים בתכנון, שימור, אדריכלות, נוף,
טבע עירוני, מתעניינים ובאים ליום של חוויה תיירותית, תרבותית בכרכור בת המאה. (פרדס חנה רק בת 84).
איך לדחוס מאה שנה ליום אחד? עכשיו, עם צוות היגוי אד הוק שמורכב מאנשי מקצוע ותושבי כרכור, אנחנו מתכנסים לחדד את הנושאים, לבחור פאנל דוברים ומסלולי טיול מפתיעים…
צצצ 
יש הרבה נושאים וחומרים שנאספים וזו תמיד שאלה על מה לשים את הדגש.  האם להרחיב על 'אחוזת לונדון' שהיו הראשונים לרכוש
כאן אדמות ב 1913, אך לא חיו כאן עד שנות העשרים וגם אז באו רק מעטים? או על הסיפור של אליהו דוד בדש שהגיע לכרכור ב-1921
היה בין המתיישבים הראשונים, נאחז במקום והפך למוכתר הכפר?
חגיגה

1928, חתונתם של אליהו דוד ובתיה בדש בבית אחוזה (הבניין מאחור), צילום: סוניה קולודני *ארכיון בית הראשונים

או על ההתיישבות של המושב החקלאי ב- 1925, עשרה בתים שנבנו ואולי אף תוכננו ע"י ריכרד קאופמן? (כך סיפרה לי דינה בן נתן) ובהמשכו שכן בית המלון היחיד של כרכור.
ויש גם את הסיפור של שכונת 'קבצענסק'הפועלים ובעלי מלאכה שהתיישבו כאן ב-1926 ברחוב המייסדים, ובאמצע השכונה בנו את קולנוע אוריון של האופה אופנהנדין, שהיה למרכז תרבות לכרכור ושכנותיה, אך לא מצאתי שום תמונה איך זה נראה אז. ואולי בכלל כדאי לצאת לסיור בעקבות האדריכל והבנאי קובה גבר שבנה  בכרכור גם את הקולנוע שעומד להריסה…

2012, בניין קולנוע אוריון הנטוש

ויש את סיפורי המים והמגדל שמחכה לשימור שלא יפול, והחקלאות והחקלאים מאז ושל היום, ושכונת תל שלום, ושכונת והתימנים,
ושכונת הנחל ונוה עובד, והמחנות הבריטים, והשכונות החדשות שהצטרפו, ויש עוד ועוד….
צצצ
בדרך אני פוגשת אנשים, משפחות, סיפורים ותמונות. מטיילת מאחורי הרחובות, בשבילים, בחצרות פרטיות נחבאות, שהן כמו יער
מופלא של פעם. נהנית מהמראות החורף מוסיף להם המון, ומחפשת איך לשמור עליהם. ביום ההולדת המאה של כרכור הסיפור הוא איך
להתפתח וגם לשמר את כל היופי הזה.אני מאמינה שעד האירוע כל הפאזל יסתדר. וכשתבואו ביום האביבי של תחילת מאי 2013 תוכלו לחוות, לראות וללמוד על כל אלו ואחרים.
איך אשמח לראות אתכם באים.