חוּרבת סוּפסאפִי – פוסט אורח

ביציאה הצפונית מפרדס חנה, בראש גבעה, מזרחה לשדרת הנדיב המפוארת, עומד מבנה גדול עם באר מים לידו. לא פעם שאלתי
את עצמי מה הסיפור של המקום הזה. אותה שדרת הנדיב- עד השבוע השדרה היפה בארץ, מעט חשוכה ומסתורית הפכה לעוד
הייווי המואר בהגזמה (זיהום תאורה, נושא בוער לפוסט נפרד) ובלי שום רגישות והתייחסות לסביבה.
ליאור ויתקון, אדריכל, דור שלישי במושבה, חבר בצוות של מקום שמור, מעורב וחוקר כבר שנים רבות את האדריכלות וההיסטוריה
במושבה. כמאמין ששימור הוא לא רק סטרוקטוריאלי אלא גם בעל תוכן ורצוי ציבורי, ומתוך מחשבה לנסות ולצקת תוכן למקום,
ערך בשנת 2005 תחקיר, עם זכריה בן דוד(דוֹדוֹ) על חורבת סופסאפי, מסמך רקע לתיק תיעוד.

2012, חורבת סופסאפי

bbbbbbb

חורבת סוּפסאפִי

המבנה: מחנה פרדות צהלי (אוסף נתונים מארכיון צה"ל)
גוש -10091
חלקה – 30 (ישנה 29)
גובה מעל פני הים – 38 מ'
שטח בנוי – 467 מ"ר
מימדים כלליים – 35 מ'על36 מ'

איור מס' 1- אחמד בק

בשנת 1888 הגיע קבוצת מהגרים בוסנים מוסלמים לאזור פרדס-חנה דהיום
והתיישבו בחורבות סופסאפי וחדידון [1]. מאחר והאדמות סביב היו מכוסות ביצות
והתושבים החדשים סבלו מקדחת הם נדדו כעבור שנתיים לקסריה ולינון, מזרחית
לשכם, שם צאציהם יושבים עד היום בבתי רעפים אדומים הנבדלים מהכפר הערבי
הסמוך, עין ינון [2]. בקסריה הקימו הבוסנים בתי אבן וניצלו חלקי מבנים קיימים
ובארות מים, בנוסף הקימו מספר מסגדים שאחד מהם שרד עד היום, (הצריח בנמל קיסריה). במשך הזמן מכרו הבוסנים חלק מקרקעותיהם לפיק"א, ואלה שימשו אחר-כך
את הישובים העבריים באותו אזור [3].

ב 1910, ערב מלחמת העולם הראשונה, מינו התורכים כמודיר (מושל הסביבה)
את אחד מבני הבוסנים, אחמד (ראה איור-1), שקיבל את התואר "בק".
אחמד בק נקשר במקרה בפרשה עגומה בתולדות הישוב: בהאכילו את יוניו בחצר
ביתו ב 3 בספטמבר 1917, נחתה לפתע יונה זרה ופתק קשור לרגלה. היתה זו אחת
מיונות הדואר ששלחה שרה אהרונסון אל הבריטים. בעיקבות גילוי הפתק נתפסה שרה,
עונתה והתאבדה והחלו הרדיפות אחרי אנשי ניל"י.
בשנת 1948 עזבו הבוסנים את קיסריה. בניו של אחמד בק, פואד ותאופיק וצאציהם
חיים כיום בחדרה. ע"פ עדותם החזיק אחמד בק במבנה נוסף ובוסתן בחירבת חדידון
כיום – חירבת חידות [4] (ראה איור-2).

איור מס' 2- הבניין של אחמד בק בחורבת חידות

לבן משפחתו של אחמד בק, בושנאק, ששמו עלי בק היו אחוזה ובית חוה באזור [5]. מקומם היה בחורבת צף [6] (צפצאפה –
ספסאפה, סופסאפי), כחצי ק"מ מזרחית לכביש פרדס-חנה בנימינה, מדרום לנחל ברק הנשפך לנחל עדה (ראה איור-3). אל
המקום מוליכה דרך עפר שחיברה בינה לבין חירבת חידות, אשר היה בינהן קשר-עין. אדמות עלי הגיעו עד כפר קרע שבמזרח.

הוא עסק בחקלאות והיתה לו גם תחנת קמח.

איור מס' 3- חורבת חידות וחורבת צף מופיעות בפינה הימנית למטה

בית האחוזה פוצץ ב-1947 ואז עבר האיש ומשפחתו לטול-כרם (צאצאיו חיים שם עד היום ועוסקים בהוראה ומנהל). במקום שרד
רק חלק ממבנה אבנים ובאר, בנוסף קיים קטע של רצפת פסיפס, לבנה, משקוף גדול ושרידים נוספים. (ראה איור-4).

איור מס' 4

NNNNNN
מפה מספר 1, 
מתוך מפת זכרון-יעקב, קנ"מ 1:100,000 גיליון 4 משנת 1955.

מפה מס' 1


המפה הושלמה מסקרים בקנ"מ גדול 1924-1934
עודכן בקנ"מ 1:20,000 בשנת 1942
שורטט והודפס אוג' 1942
עידכון חלקי אפריל 1945
הדפסה עם עידכון מועט – אוק' 1947
תיקון חלקי של כבישים וישובים יוני 1955
הדפסת מחלקת המדידות בשנת 1955
KKKKKKKKKKKKKK
PPPPPPPPPPPPPP
LLLLLLLLLLLLL
;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;
LLLLLLLLLLLLLL
;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;
ללללללללללללללללללללללללל
ךךךךךךךךךךךךךךךךךך
ךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךללללללללללללללללללללללללללל
זזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזבבבבבבבבבב

;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;
מפה מספר 2, מעודכן ספט' 1942

מפה מס' 2

 

עובד עבור המחלקה לשימור קרקע,
משרד החקלאות, אפריל 1952.
שרטוט והדפסה מח' המדידות חשון תשט"ז, נוב' 1955

המהה

ההההה

הההההההההה

הההההההההההההההההההההה

הההההההההההההההההההההההה

ההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

ההההההההההההההההההההההההההההההה

פפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפ
ךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך 

מפה מספר 3, קנ"מ 1:10,000, מתוך מפה טופו קדסטרית (מפת גושים)

מפה מס' 3 תתתתתתתתתתת


באמצע שנות ה-30 התדלדל הישוב הבוסני במידה רבה 
[7]. חלק מתושביו עבר לחיפה ואחרים עבדו בעבודות חוץ, ערבים מוסלמים
תפסו את מקומם של הבוסנים. התגוררו בדירות שכורות בקיסריה, חכרו אדמות מפיק"א ועיבדו אותם. אחמד בק גורש למצרים לאחר
הכיבוש הבריטי ובניו החזיקו בביתו. ע"פ עדות בניו בסמוך לביתו היה מבנה נוסף "קלעה" (מצודה) שנבנה על אדמות הואקף המוסלמי.
ב – 1948 עזבו בני המשפחה לחיפה ואדמת חדידון היתה לרכוש נטוש אשר נמסר לעיבוד חקלאים עבריים מהסביבה. בית האחוזה
של עלי בק פוצץ בשנת 1947 ומשפחתו עברה להתגורר בטול-כרם. לאחר 1948 הוקמו במקום מבנים גדולים אשר שימשו את יחידת
הפרדות של צה"ל, כפי שמופיע בסיפורו של אמנון בקר חבר קבוצת יזראל מפיו של דני הרפז: [8]

"כשהמקום היה עוד ממש היאחזות, הודיע הצבא (שכיום קוראים לו צ.ה.ל) שזרעין מקבלת שני סוסים בתור ציוד ונא לבוא לקחת אותם במחנה 80. אלה היו זמנים שאף אחד לא ידע בכלל מה זה מחנה 80 ובטח שלא איפה זה, חוץ מתושבי כרכור ואולי פרדס-חנה,  שעוד היו ממש ישובי ספר, לפני שקיבלנו את ואדי-ערה, בהסכמי שביתת הנשק. אז דני נסע יום שלם למחנה 80, דרך חיפה ומשם לבנימינה ומשם הלך ברגל (איזה 10 קילומטר) עד לכמעט מחנה 80 וככה עד שמישהו אסף אותו והביא אותו לשם. אפילו אנחנו יודעים שבצד השני של הגדר של מחנה 80, היה גדוד פרדות וסוסים של הצבא. אבל זה היה כבר בשנת 1950, וזה לא חכמה. המשק קיבל את  הסוסים -שני סוסים מהצבא הבריטי–יפים וגבוהים, שאף אחד לא יכול היה סתם לקפוץ עליהם בלי מומחיות מספקת. ליד ביתו של עלי, הוקמה אורווה של מרחביה אלטשולר [9] ז"ל מבנימינה. ואהוד טמיר (טיקטינר) מפרדס-חנה מעבד חלק מאדמות עלי בק".

האזכור הראשון במסמכים על גדוד הפרדות הצה"לי מוזכר משנת – 1950, המסמך האחרון מוזכר בשנת 1958. ממסמכים אלו ניתן ללמוד שיחידת פרדות סדירה התקיימה עד שנת 1952 ויחידת פרדות מילואים התקיימה עד שנת 1954. כלומר סומנו פרדות לגיוס בשעת חירום, כמתכונת גיוס רכב בשעת חירום, פרדות אלו זכו לטיפול רפואי לשם שמירת כשירות מבצעית לשעת חירום. במחנה גדוד נהגי הפרדות רוכזו מגוון בעלי חיים: פרדות, סוסים וחמורים ואף כלבים ויונות דואר. מספר הבסיס שמוזכר הינו 654 [10]. במסמכי הארכיון ניתן למצוא מסמכי תקציב לפירזול, מכירת זבל אורגני לחקלאים, הצעות תקציב שוטפות. תקנים ליחידת משמר נע על סוסים [11]. מוזכר גם שירות סוסים ופרדות לתחנת משטרה בכרכור הסמוכה [12]. מבנה גדוד נהגי הפרדות כפי שהשתמר עד ימינו [13]:

2004, חורבת סופסאפי, מחנה הפרדות, צילום: ליאור ויתקון

תרשים המבנה

חומרים:

המבנה בנוי בדומה לבנייה הבריטית המקומית. בניה שכזאת נעשתה בפועל גם ע"י חברות עבריות כגון סולל בונה, הבנייה היתה
לרוב מלבני סיליקט שיוצרו באזור פרדס-חנה ע"י שני מפעלים חומרי המבנה הם: טיח, אבני סיליקט, בטון, עץ וגג רעפים.

איור מס' 4

מממממממ
כיסוי תצ"אי, 
המרכז למיפוי ישראל, לינקולן 1 ת"א. חורבת צף – 147/211. 

 ______________________________________________

[1]  צבי אילן, חידותיה של חורבת חידות, טבע וארץ כרך כ' חוברת 1, עמוד 26-29, נובמבר-דצמבר 1977
[2]  צבי אילן,  חורבת חידות, ארץ חמדה, עמ, 119
[3]  ט.ב. אשכנזי, דאר, קסריה וודי חורית, עמ' 74, תרצ"א.
[4]  לורנס אוליפנט ע' 128
[5]  באר חנה נ.צ. 14720/21165, מפת 1:50,000, חדרה, מרץ 1986.
[6]  ח.צף מצפון לפ"ח 147.211, גבעה עם יסודות חרסית ואבנים, שברים ארכיטקטונים, בסמוך לחוה ליד המעיין
[7]  Vilnay 1935, 369
[http://www.beker.co.il/kalnoiyut/26.htm   [8
[9] מרחביה אלטשולר מבנימינה, בוקר ותיק שהיה ממקימי ענף הבקר בארץ.
לאחר שנפטר החליטה משפחתו להנציח את פועלו. המשפחה, ביחד עם מספר ארגונים,
ביניהם, אמב"ל (ארגון מגדלי הבקר לבשר במרעה) אספה כספים והקימה את קרן אלטשולר,
על מנת לעודד התמקצעות והתפתחות ענף הבקר בארץ.
[11] 10.9.51, גדוד נהגי הפרידות, ארכיון צה"ל.
[12] 6127/1949, 27.9.1948, מפקד גדוד נהגי הפרידות ר.ס.אפלבאום , 8 קצינים,
77 ב.ד.א. כח בהמה: 36 סוסים, מהם 30 שייכים לצבא, 2 אוטומוביל משא+1 טנדר,
2 מפרזלים ורצוען אחד.
[13]  2169/1950,  29,  כרכור
[14]  צילום , ויתקון ליאור, 06.2004
________________________________________________________

* תמונות נוספות של האתר בבלוג של נעם לסטר

מודעות פרסומת

מקרה ראשל"צ: חיים בעיר מתגעגעים למושבה

החודש מתקיימים אצלנו בפרדס חנה כרכור מפגשי תושבים ב- 8-22-30/5, על תוכנית המתאר שנמצאת בשלביה הסופיים.
זאת בהמשך לתהליך שיתוף הציבור שהתקיים לפני כשנה. התוכניות יוצגו ע"י צוות התכנון לתושבים למשוב ולדיון לפני הגשתה
למוסדות התכנון לאישור סופי. זה יהיה מסמך מחייב שינחה את התפתחות היישוב לשנים הבאות!. הזדמנות אחרונה להשפיע.

לפני כשבועיים ביקרתי בראשון לציון – העיר שמסמלת לי יותר מכל את הרס הישן והבניה המוגזמת. במרכזה מושבה קטנה
'מושבה בתוך עיר' כמו שקוראים לה, פנינים של אדריכלות והיסטוריה עוד משנת 1882.
עכשיו ראשון התעשתה ומשקיעה במרכז הישן שלה. 'מושבה' מכנה אותה, נדמה לי בגעגועים, ראש העיר דב צור בכנס שימור שנערך במוזיאון ראשון לציון, תחת הכותרת 'שימור כמנוף להתחדשות'.

2012, בית העם הראשון לציון

עליתי מהחנייה (ריח שתן) במעלית לככר שֵיִש עם מגדלי ענק ורוחות, בסיבוב נתקלתי במבנה מפואר 'בית העם'. מסתבר הראשון
בארץ, מבנה משומר ומקסים, כלוא כמו 'נשמה יתרה' בין מבנים ברוטלים עם חיבור מלאכותי. הכנס התארח במוזיאון שבמרכז
ההיסטורי. אירוח מכל הלב, סיור, ודיון בנושאים הבוערים שעל הפרק.

מנכלי"ת משרד התרבות אורלי פרומן, ילידת ראשון דיברה על הצורך לייחד את המקום שלך, איך לחבר ילדים לעיר שלהם וכך
למדינה […] ועל החיבור המלאכותי בין המושבה לעיר ראשון, על השימור המבורך שבא מאוחר מדי "רק כאשר החדש עלה וכבש
את הישן… ".
עמרי שלמון מנכ"ל המועצה לשימור אתרים קרא להצניע לכת, לשמור על הצופן הגנטי, ואני מסכימה עם זה. LESS IS MORE.
אני רוצה שימור שמטפל, נוגע, מציין, מזכיר, ארוג ביום יום . שימור מונומנטלי מפספס לפעמים את המהות הזו, לא פעם מפחלץ
את היופי הטבעי המעט מוזנח של המקום מכיוון שהוא בא בחבילה אחת עם פיתוח מוגבר. הצנע לכת.

אדריכל העיר אבנר אקרמן, חדש בתפקידו, דיבר על היבט השימור העירוני ותיאר את המגמה התכנונית לחשוף את המושבה מבעד
לרעש הויזואלי שהצטבר עם השנים. על פרויקט 'שפת רחוב' שיוצא לדרך. בהקשר שימור בתים פרטיים, דיבר על הצורך לתת
תמריצים ודרכים לאחזקתם כך שהאזרח הפשוט יכול לעמוד בהם. על האנשים המבקשים לצאת מרשימת השימור עם הדרישות
הדרקוניות מבעלי הבתים. וזה מזכיר לי את המקרה של בית קאופמן בתל אלון שנהרס עד היסוד ביום שנכנס לרשימה כזו. כאשר
בעל הבית הבין שיצטרך  לעמוד בדרישות ומגבלות השימור החליט שעדיף לפוצץ.
'שפת רחוב' הן הנחיות עיצוב למרחב הציבורי – ריצוף, פנסים, ספסלים, ברזיות (כדאי שיהיו כבר), אבני שפה, שילוט, גינון, ככרות. מושגים שכבר שנים אנחנו מנסים לקדם כאן, ללא הצלחה, הפכו לשפה רשמית בגופי התכנון וזה משמח, כן ירבו. מתי אצלנו?

"יש לנו גם באהואוס וגם אתר ארכיאולוגי (מוזנח)…" מתאר אדר' אמנון בר אור אדריכל תכנית המתאר של ראשון. אין שימור בכפיה הוא מסביר, יש צורך בתמריץ שיהפוך את העניין לכדאי כך שבעלי בתים ירצו להכנס לרשימות השימור ויקבלו זכויות בניה כמו שנעשה בתל אביב, (מקווה שיותר חברתי ואקולוגי). עוד הוא דיבר על הצורך להסב את האתרים המשופצים לטובת הציבור.

אסף ויטמן מנכ“ל הרשות לפיתוח ירושלים דיבר על שילוב בין התחדשות לשימור כי השימור מניע כלכלה. והזכיר לנו שהכי חשוב זה הזהות והגאווה של התושבים והצורך על שמירת הזהות הזו ולא לרצות להיות משהו אחר. הוא סיפר על התהליכים במרכז ירושלים שהביאו לנקיון המבנים וטיפול בחזיתות החנויות בשיתוף עם ועד הסוחרים. וכמובן שאין מרכז בלי עוגני תרבות. (והרבה כסף!)

אדר‘ ליאורה בארי אלדן, ראש תחום המורשת המוחשית באגף מורשת במשרד ראש הממשלה, דיברה על הנכס (לשימור) כמשאב
ציבורי מתכלה, שחובת הציבור להגן עליו ויש זמן קריטי להביא לפיתוח ושימור בר קיימא. בתפקידה היא אדר' שיקום והעצמת תשתיות לאתרי מורשת לאומית (תומכים גם באתרים ערביים? היא נשאלה, כן יש גם אתרים דרוזים, צרקסים ובדואים ברשימת הקריטריונים). היא הסבירה שיש תחום של מורשת מוחשית (אתרים) ויש בלתי מוחשית-כמו דיגיטציה של ארכיונים, מלאכות מסורתיות ותרבויות בינדוריות שהולכות לאיבוד. בסקר שערכו מסתבר שלציבור יש בורות לגבי העבר וההקשר העירוני תרבותי כלכלי. ומתפקידם לעורר גופים ורשויות לנושא. מקווה שיגיע לאזנם.

שני אמנים צעירים, ניסן אלמוג ואלון שוובה מ- Dreamfields Urban Innovators , נעמדו על רקע שקופית עם הכיתוב 'שימשוב'. (הי, זה הומצא בפרדס חנה צעקתי) דיברו על מעורבות ולא שותפות של התושבים בתהליכי העיצוב וההתחדשות העירונית. על הצורך בפעולות חברתיות ואמנותיות כדי לייצר ממשק בין מרחב פיזי משומר לקהילה (הוזמנו ע"י עיריית ראשון לייצר אירועים מסוג זה). הם גם סיפרו על מלחמתם לשימור חזית בית קולנוע בטיילת בת ים בה הצליחו רגע לפני החלטה סופית. "….יוצאים למלחמה על העבר, שהיא גם מלחמה על עתיד העיר, לא פחות….". אהבתי

ניסן אלמוג ואלון שוובה  Dreamfields

היו עוד דוברים. את היום סיכמה ורד סולומון ממן, מנהלת אגף בניה ציבורית בעיריית ראשון-לציון על מה קורה בעולם בשימור מבנים. איזה ערכים אסתטים ותרבותיים משמרים ותפקידו של הציבור בשימור כי הציבור הוא זה שרוצה לשמר. חשוב לשמר מונומנט אך גם לראות את כל מרקם החיים שסביבו. שימור התחיל לעניין ממשלות אך צריך לשתף ולדרבן את הסקטור הפרטי והביאה דוגמא של גוף קהילתי באירופה שקונה מבנה לשימור, משמר ואז מוכר אותו עם כל מגבלות השימור. בכסף קונים עוד מבנה. (קואופרטיב שימור?)

הרגשה הכי חזקה שלי בכנסים כאלו היא העובדה שאנחנו כיחידים עושים כאן בפרדס חנה כרכור את כל הפעולות האלה שעליהם
מדברים בכנס באופן מושכל וממוחז. לשמחתי, אנחנו עוד רחוקים מראשל"צ, עדיין יש לנו ברחובות הרבה פנינים ארכיטקטוניות בֵּלֵדִי, כשמסביב צצות הוילות הקניונים והבניה לגובה. אנחנו בנקודה קריטית.
רגע לפני שהוואדי יהפוך לפרוייקט (בתוכניות למרכז המושבה) רגע אחרי שבית הקרח שהיה מוקף פרדסים, נבלע בתפר שבין כרכור החדשה למשמרות החדשה, צריך לחשוב. איזה אופי יהיה לנו? האם נהיה מובילי הדרך או נהיה הוד השרון ממנה ברחנו, האם נבנה בנינים גבוהים עם גגות בסגנון ים תיכוני או מצחיות מטופשות של גגות אדומים מנומרים. האם הציפוי יהיה באבן, קרמיקה או גימור טיח ישראלי. (שמתי לב שהבניין הראשון של חלומות כרכור מצופה לבנים , הבאים אחריו מצופי אבן!). ריצוף בלטות או ריצוף קרמי, מסלעות או קירות מאבני לקט, תאורת יום בלילה או תאורה ממותנת, רחובות ודרכים מקומיות או צירי תנועה מסומנים אדום/כחול/לבן.
כל אחד מאלה משנה ומשפיע על הסביבה, וההתנהלות האנושית. לטעמי הבניה המודרניסטית יופיה לא פג ואף פורח אחרי כל כך הרבה עשורים. יש לנו הזדמנות לשמור ולהתפתח עם ה DNA של המקום, לעבוד איתו לא נגדו. למה להפך לעיר, למה להרוס ואז להצטער, למה לשנות את סמל המועצה הוותיק על רבדיו ההיסטורים. מסכימה שהיה מקום לרענן אותו אך לא לזרוק בשביל לוגו אביבי של חברת טואלטיקה? זה בדיוק כמו הבית בן ה -80 שנהרס עד היסוד כולל הבוסתנים שלו כדי לבנות פרוייקט חדש. יש מקום לשניהם זה עם זה. זה על גבי זה. בואו נהיה מובילים. גם בבניה אקולוגית. יש דוגמאות של הצלחות בואו נלמד מהן.
פרדס חנה כרכור מלאה אנשים מוכשרים מעורבים יוצרים משתתפים ומשתפים באירועי תרבות שייצרו בישוב. יש כאן קהילה שרוצה להתפתח, ולהיות מעורבת. אך תוך שמירה על הקיים ההיסטורי והתרבותי. שימור ופיתוח מושכל.
בשביל זה התכנסנו כאן במקום שמור.

2012, רחוב ללא מדרכה בכרכור

2012, רחוב עם מדרכה בכרכור

ככה הייתי רוצה לראות את השכונה החדשה מול חלוני, 'פרדס חנה על הפארק', אם כבר

מפגשי תושבים על תוכנית המתאר מתקיימים החודש. כל הפרטים כאן

_____________________________________________________________________________
~ליווי בכתיבה: רונית בר אילן

תל אלון- בית משפחת שליט

כתובת: תל אלון, פרדס חנה
שנת הקמה: 1928
אדריכל: שמואל רוזוב
סגנון אדריכלי: בנייה מקומית עם השפעות הסגנון הבנינלאומי
משמש היום: מגורים

כשהגענו לפרדס חנה והילדים הלכו לדמוקרטי בחדרה, חצי מהילדים בהסעות היו של משפחת שליט המורחבת. לקח לי שנים עד שהבנתי את כל המשפחתולוגיה שלהם. 4 דורות שחיים כאן, ועם רבים מהם חיי מצטלבים היום. הכל התחיל בתל אלון, נקודה היסטורית בין הפרדסים.

1928, קסלר שליט וקאופמן בביתם החדש *ארכיון בית הראשונים

בשנת 1927 הגיעו שלושה רווקים לתל אלון להקים 'האחזות' חדשה. אלפרד קאופמן, ז'ק קסלר ושמואל (מולה) שליט.
הם נפגשו ברחובות בה התקבצו אז עולים צעירים נאורים, ששאפו לחיי שיתוף וחקלאות. הכשירו את עצמם בעבודה בפרדס של גוטהילף ומשם הלכו לשנה למקוה ישראל. כאשר הרגישו מוכנים קנו קרקעות מפיק"א ברביה וקראו למקום 'תל אלון' ע"ש האלונים העתיקים שהיו
שם מקדמא דנא.
בשנת 1928 נבנה הבית הראשון בהתיישבות החדשה, זה היה הבית של מולה שליט. את הבית תכנן האדריכל שמואל רוזוב מחיפה, חברו ובן עירו של שמואל שליט. רוזוב שהתחיל אז את דרכו המקצועית וכבר היה חבר באגודת האינג’ינרים והאדריכלים בחיפה, הוזמן ע"י
שליט לתכנן את ביתו בהתיישבות. בית  גדול מידות שתוכנן ונבנה כבית למשפחה אף שעוד לא היתה כזו.
עד שיבנו את שאר הבתים גרו שלושתם כקומונה בביתו של שליט. בהמשך נבנה רק ביתו של קאופמן (שברבות הימים הכניס לארץ את האבוקדו והאפרסמון). קסלר נטש ראשון עוד לפני מלחמת העולם השניה וחזר לאנגליה, קאופמן עזב לקליפורניה בסוף שנות ה-40'.
ביתו נהרס עד היסוד רק בשנות ה-2000.

סביבות 1935, דינה שליט בחצר על רקע הבית *מאוסף המשפחה

בשנת 1931 התחתן שמואל עם דינה ליבני (ויסבורד) בת למייסדי תל אביב. דודי שליט, הבן הבכור שלהם (שלוקח אותי לטיולים וסיפורים מאלפים בשטח) מספר שדינה הייתה מורה במשק הפועלות של חנה מייזל בנהלל, הגיעה לפרדס חנה לחלום של בית בין הפרדסים, התיישבות עצמאית, חקלאות מבטיחה והתמודדות עם כל הקשיים וללא מקורות מימון. בבית נולדו דוד (דודי) ואחריו רותי השמשוני (מנהלת עמותת בית הראשונים). רוני (פיין) כבר נולדה במגד.
לבית הייתה דלת ברזל כבדה נגד שודדים, במטבח מרצפות טרקוטה, חדר האוכל במרפסת עם חלונות המשקיפים על הנוף. לחדר אוכל היה טוטולו (חלון קטן בין המטבח וחדר האוכל-ביטוי מסרט אנגלי).
בשנת  1936 בנו עמדה על הגג כהגנה, עם השנים היא הופכת לחדר חלומות לילדים.

דודי מספר, שלמרות שהבית היה גדול ונח והדרך הראשית (תוואי עתיק כנראה) מטול כרם לכרכור נשקפה מהחלונות, הבית היה מרוחק מכל מקום בלי כלי תחבורה מוטורים. הישובים הקרובים היו כרכור וחדרה והבידוד היה קשה. במשק היתה רפת עם פרות לא גזעיות, תנובת חלב נמוכה, טיפול רפואי לקוי ותפוחי אדמה שהסריחו בערמות.
עוד הוא מספר ומסביר מנסיונו- שמעט ההכשרה שלהם לא הספיקה, כולם היו מבתי סוחרים וללא כישורי חקלאות. שיטת ה'לבד' שלהם לא הוכיחה את עצמה כי בחקלאות, ככל שהיא יותר מאורגנת יש יותר הצלחות.

בשנות ה-30' החקלאות בישראל היתה בחיתוליה
למעט ענף ההדרים שהיה מאורגן מראשית המאה. ראשוני הפרדסנים היו האגרונומים שהגיעו לכאן מקליפורניה והיו למקור ידע לפרדסנות (מרכזו היה ברחובות).
שמואל היה לפרדסן ואף היה ממייסדי אגודת אפא"י ב-1932. צורת התארגנות כקואופרטיבים איפשרו עיבוד אריזה ושיווק מאורגנים של הפרי. בית האריזה של אגודת תל אלון ה'בייקה' הגדול עומד עד היום כפי שנבנה אז. דודי שליט בנו גם הוא פרדסן וברבות השנים היה יו"ר אגודת אפא"י. המשפחה ממשיכה לגדל 'קליפים' (מילה חדשה להדרים) עד היום.

בשדות תל אלון, משמאל בית המגורים, מימין בניין הפועלים * מאוסף המשפחה

בשנת 1933 ממערב לתל אלון קמה מגד, בה השתכנו 20 משפחות חדשות עם ילדים, בשנת 1934 הצטרפה לתל אלון משפחת חנוביץ שהגיעה מתל אביב לבית הבאר של דר' שטאל. קמה קהילה. באותו הסלון בו ארזו פעם את הפרי הראשון של הפרדס ההורים ערכו עכשיו מסיבות, אורחים שהגיעו מרחוק התארחו בפנסיון שטרן שנחשב אז. הילדים הפכו לחבורות ולבית הספר העממי (אלונים) רכבו שעתיים על חמור.

בראשית מלחמת העולם ה-2 מולה התגייס לצבא הבריטי והמשפחה עברה למרכז פרדס חנה. הבית הושכר למוסד עלומים-מחלקת הנוער לבני חיילים שגויסו למאמץ המלחמתי. (דודי זוכר שהילדים הקימו עולם קטן והוא אהב ללכת לשחק איתם). כשמולה חזר ב- 1946 ההורים קנו בית במגד שם גם נולדה רוני הצעירה באחים.
בשנות ה-80 חזרו בני המשפחה לגור בו, הבית שופץ מבלי לשנות את אופי המבנה המקורי כפי שתוכנן ע"י האדריכל שמואל רוזוב (שלימים יתכנן גם את בית הכנסת המרכזי של פרדס חנה, על כך פוסט בהמשך).

סוף שנות ה-30' ה"בייקה" בית אריזה של תל אלון, על כביש 65 היום. צילום: צלמונית 'קריסטל' חדרה *ארכיון בית הראשונים

3 חברים יצאו לדרך. משמאל הבית מימין הצריף. *ארכיון בית הראשונים

2012, דודי שליט על רקע הבית של האדריכל שמואל רוזוב

2012, שדרות הדקלים לביתו של קאופמן

* תודה רבה לדודי שליט, רותי השמשוני ורוני פיין ולכל משפחת שליט המורחבת. וליצחק (איקא) חנוביץ

‎קרא עוד מהפוסט הזה