חוּרבת סוּפסאפִי – פוסט אורח

ביציאה הצפונית מפרדס חנה, בראש גבעה, מזרחה לשדרת הנדיב המפוארת, עומד מבנה גדול עם באר מים לידו. לא פעם שאלתי
את עצמי מה הסיפור של המקום הזה. אותה שדרת הנדיב- עד השבוע השדרה היפה בארץ, מעט חשוכה ומסתורית הפכה לעוד
הייווי המואר בהגזמה (זיהום תאורה, נושא בוער לפוסט נפרד) ובלי שום רגישות והתייחסות לסביבה.
ליאור ויתקון, אדריכל, דור שלישי במושבה, חבר בצוות של מקום שמור, מעורב וחוקר כבר שנים רבות את האדריכלות וההיסטוריה
במושבה. כמאמין ששימור הוא לא רק סטרוקטוריאלי אלא גם בעל תוכן ורצוי ציבורי, ומתוך מחשבה לנסות ולצקת תוכן למקום,
ערך בשנת 2005 תחקיר, עם זכריה בן דוד(דוֹדוֹ) על חורבת סופסאפי, מסמך רקע לתיק תיעוד.

2012, חורבת סופסאפי

bbbbbbb

חורבת סוּפסאפִי

המבנה: מחנה פרדות צהלי (אוסף נתונים מארכיון צה"ל)
גוש -10091
חלקה – 30 (ישנה 29)
גובה מעל פני הים – 38 מ'
שטח בנוי – 467 מ"ר
מימדים כלליים – 35 מ'על36 מ'

איור מס' 1- אחמד בק

בשנת 1888 הגיע קבוצת מהגרים בוסנים מוסלמים לאזור פרדס-חנה דהיום
והתיישבו בחורבות סופסאפי וחדידון [1]. מאחר והאדמות סביב היו מכוסות ביצות
והתושבים החדשים סבלו מקדחת הם נדדו כעבור שנתיים לקסריה ולינון, מזרחית
לשכם, שם צאציהם יושבים עד היום בבתי רעפים אדומים הנבדלים מהכפר הערבי
הסמוך, עין ינון [2]. בקסריה הקימו הבוסנים בתי אבן וניצלו חלקי מבנים קיימים
ובארות מים, בנוסף הקימו מספר מסגדים שאחד מהם שרד עד היום, (הצריח בנמל קיסריה). במשך הזמן מכרו הבוסנים חלק מקרקעותיהם לפיק"א, ואלה שימשו אחר-כך
את הישובים העבריים באותו אזור [3].

ב 1910, ערב מלחמת העולם הראשונה, מינו התורכים כמודיר (מושל הסביבה)
את אחד מבני הבוסנים, אחמד (ראה איור-1), שקיבל את התואר "בק".
אחמד בק נקשר במקרה בפרשה עגומה בתולדות הישוב: בהאכילו את יוניו בחצר
ביתו ב 3 בספטמבר 1917, נחתה לפתע יונה זרה ופתק קשור לרגלה. היתה זו אחת
מיונות הדואר ששלחה שרה אהרונסון אל הבריטים. בעיקבות גילוי הפתק נתפסה שרה,
עונתה והתאבדה והחלו הרדיפות אחרי אנשי ניל"י.
בשנת 1948 עזבו הבוסנים את קיסריה. בניו של אחמד בק, פואד ותאופיק וצאציהם
חיים כיום בחדרה. ע"פ עדותם החזיק אחמד בק במבנה נוסף ובוסתן בחירבת חדידון
כיום – חירבת חידות [4] (ראה איור-2).

איור מס' 2- הבניין של אחמד בק בחורבת חידות

לבן משפחתו של אחמד בק, בושנאק, ששמו עלי בק היו אחוזה ובית חוה באזור [5]. מקומם היה בחורבת צף [6] (צפצאפה –
ספסאפה, סופסאפי), כחצי ק"מ מזרחית לכביש פרדס-חנה בנימינה, מדרום לנחל ברק הנשפך לנחל עדה (ראה איור-3). אל
המקום מוליכה דרך עפר שחיברה בינה לבין חירבת חידות, אשר היה בינהן קשר-עין. אדמות עלי הגיעו עד כפר קרע שבמזרח.
הוא עסק בחקלאות והיתה לו גם תחנת קמח.

איור מס' 3- חורבת חידות וחורבת צף מופיעות בפינה הימנית למטה

בית האחוזה פוצץ ב-1947 ואז עבר האיש ומשפחתו לטול-כרם (צאצאיו חיים שם עד היום ועוסקים בהוראה ומנהל). במקום שרד
רק חלק ממבנה אבנים ובאר, בנוסף קיים קטע של רצפת פסיפס, לבנה, משקוף גדול ושרידים נוספים. (ראה איור-4).

איור מס' 4

NNNNNN
מפה מספר 1, מתוך מפת זכרון-יעקב, קנ"מ 1:100,000 גיליון 4 משנת 1955.

מפה מס' 1

המפה הושלמה מסקרים בקנ"מ גדול 1924-1934
עודכן בקנ"מ 1:20,000 בשנת 1942
שורטט והודפס אוג' 1942
עידכון חלקי אפריל 1945
הדפסה עם עידכון מועט – אוק' 1947
תיקון חלקי של כבישים וישובים יוני 1955
הדפסת מחלקת המדידות בשנת 1955
KKKKKKKKKKKKKK
PPPPPPPPPPPPPP
LLLLLLLLLLLLL
;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;
LLLLLLLLLLLLLL
;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;
ללללללללללללללללללללללללל
ךךךךךךךךךךךךךךךךךך
ךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךללללללללללללללללללללללללללל
זזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזבבבבבבבבבב

;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;
מפה מספר 2, מעודכן ספט' 1942

מפה מס' 2

 

עובד עבור המחלקה לשימור קרקע,
משרד החקלאות, אפריל 1952.
שרטוט והדפסה מח' המדידות חשון תשט"ז, נוב' 1955

המהה

ההההה

הההההההההה

הההההההההההההההההההההה

הההההההההההההההההההההההה

ההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

ההההההההההההההההההההההההההההההה

פפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפ
ךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך 

מפה מספר 3, קנ"מ 1:10,000, מתוך מפה טופו קדסטרית (מפת גושים)

מפה מס' 3 תתתתתתתתתתת

באמצע שנות ה-30 התדלדל הישוב הבוסני במידה רבה [7]. חלק מתושביו עבר לחיפה ואחרים עבדו בעבודות חוץ, ערבים מוסלמים
תפסו את מקומם של הבוסנים. התגוררו בדירות שכורות בקיסריה, חכרו אדמות מפיק"א ועיבדו אותם. אחמד בק גורש למצרים לאחר
הכיבוש הבריטי ובניו החזיקו בביתו. ע"פ עדות בניו בסמוך לביתו היה מבנה נוסף "קלעה" (מצודה) שנבנה על אדמות הואקף המוסלמי.
ב – 1948 עזבו בני המשפחה לחיפה ואדמת חדידון היתה לרכוש נטוש אשר נמסר לעיבוד חקלאים עבריים מהסביבה. בית האחוזה
של עלי בק פוצץ בשנת 1947 ומשפחתו עברה להתגורר בטול-כרם. לאחר 1948 הוקמו במקום מבנים גדולים אשר שימשו את יחידת
הפרדות של צה"ל, כפי שמופיע בסיפורו של אמנון בקר חבר קבוצת יזראל מפיו של דני הרפז: [8]

"כשהמקום היה עוד ממש היאחזות, הודיע הצבא (שכיום קוראים לו צ.ה.ל) שזרעין מקבלת שני סוסים בתור ציוד ונא לבוא לקחת אותם במחנה 80. אלה היו זמנים שאף אחד לא ידע בכלל מה זה מחנה 80 ובטח שלא איפה זה, חוץ מתושבי כרכור ואולי פרדס-חנה,  שעוד היו ממש ישובי ספר, לפני שקיבלנו את ואדי-ערה, בהסכמי שביתת הנשק. אז דני נסע יום שלם למחנה 80, דרך חיפה ומשם לבנימינה ומשם הלך ברגל (איזה 10 קילומטר) עד לכמעט מחנה 80 וככה עד שמישהו אסף אותו והביא אותו לשם. אפילו אנחנו יודעים שבצד השני של הגדר של מחנה 80, היה גדוד פרדות וסוסים של הצבא. אבל זה היה כבר בשנת 1950, וזה לא חכמה. המשק קיבל את  הסוסים -שני סוסים מהצבא הבריטי–יפים וגבוהים, שאף אחד לא יכול היה סתם לקפוץ עליהם בלי מומחיות מספקת. ליד ביתו של עלי, הוקמה אורווה של מרחביה אלטשולר [9] ז"ל מבנימינה. ואהוד טמיר (טיקטינר) מפרדס-חנה מעבד חלק מאדמות עלי בק".

האזכור הראשון במסמכים על גדוד הפרדות הצה"לי מוזכר משנת – 1950, המסמך האחרון מוזכר בשנת 1958. ממסמכים אלו ניתן ללמוד שיחידת פרדות סדירה התקיימה עד שנת 1952 ויחידת פרדות מילואים התקיימה עד שנת 1954. כלומר סומנו פרדות לגיוס בשעת חירום, כמתכונת גיוס רכב בשעת חירום, פרדות אלו זכו לטיפול רפואי לשם שמירת כשירות מבצעית לשעת חירום. במחנה גדוד נהגי הפרדות רוכזו מגוון בעלי חיים: פרדות, סוסים וחמורים ואף כלבים ויונות דואר. מספר הבסיס שמוזכר הינו 654 [10]. במסמכי הארכיון ניתן למצוא מסמכי תקציב לפירזול, מכירת זבל אורגני לחקלאים, הצעות תקציב שוטפות. תקנים ליחידת משמר נע על סוסים [11]. מוזכר גם שירות סוסים ופרדות לתחנת משטרה בכרכור הסמוכה [12]. מבנה גדוד נהגי הפרדות כפי שהשתמר עד ימינו [13]:

2004, חורבת סופסאפי, מחנה הפרדות, צילום: ליאור ויתקון

תרשים המבנה

חומרים:

המבנה בנוי בדומה לבנייה הבריטית המקומית. בניה שכזאת נעשתה בפועל גם ע"י חברות עבריות כגון סולל בונה, הבנייה היתה
לרוב מלבני סיליקט שיוצרו באזור פרדס-חנה ע"י שני מפעלים . חומרי המבנה הם: טיח, אבני סיליקט, בטון, עץ וגג רעפים.

איור מס' 4

מממממממ
כיסוי תצ"אי, המרכז למיפוי ישראל, לינקולן 1 ת"א. חורבת צף – 147/211. 

 ______________________________________________

[1]  צבי אילן, חידותיה של חורבת חידות, טבע וארץ כרך כ' חוברת 1, עמוד 26-29, נובמבר-דצמבר 1977
[2]  צבי אילן,  חורבת חידות, ארץ חמדה, עמ, 119
[3]  ט.ב. אשכנזי, דאר, קסריה וודי חורית, עמ' 74, תרצ"א.
[4]  לורנס אוליפנט ע' 128
[5]  באר חנה נ.צ. 14720/21165, מפת 1:50,000, חדרה, מרץ 1986.
[6]  ח.צף מצפון לפ"ח 147.211, גבעה עם יסודות חרסית ואבנים, שברים ארכיטקטונים, בסמוך לחוה ליד המעיין
[7]  Vilnay 1935, 369
[http://www.beker.co.il/kalnoiyut/26.htm   [8
[9] מרחביה אלטשולר מבנימינה, בוקר ותיק שהיה ממקימי ענף הבקר בארץ.
לאחר שנפטר החליטה משפחתו להנציח את פועלו. המשפחה, ביחד עם מספר ארגונים,
ביניהם, אמב"ל (ארגון מגדלי הבקר לבשר במרעה) אספה כספים והקימה את קרן אלטשולר,
על מנת לעודד התמקצעות והתפתחות ענף הבקר בארץ.
[11] 10.9.51, גדוד נהגי הפרידות, ארכיון צה"ל.
[12] 6127/1949, 27.9.1948, מפקד גדוד נהגי הפרידות ר.ס.אפלבאום , 8 קצינים,
77 ב.ד.א. כח בהמה: 36 סוסים, מהם 30 שייכים לצבא, 2 אוטומוביל משא+1 טנדר,
2 מפרזלים ורצוען אחד.
[13]  2169/1950,  29,  כרכור
[14]  צילום , ויתקון ליאור, 06.2004
________________________________________________________

* תמונות נוספות של האתר בבלוג של נעם לסטר