סוניה קולודני צלמת (1901-1999)

לא הכרתי ולא פגשתי את סוניה אלא מחיטוטי בארכיון בית הראשונים ובביקורים שערכתי אצל ותיקי כרכור לקראת אירועי המאה לכרכור, בדיעבד היא כבר נחקרה אבל כאן נפגשתי בצילומים שתיעדו את תחילתה של כרכור מחגיגות ציבוריות ופרטיות, נופים, אנשים, תלמידי
בית הספר חתונות והחיים. מסתבר שהיא בילתה כאן התארחה לכוס תה והשאירה לנו ארכיון צילומים חשוב על התקופה.
כך שבאירוע המאה היה ברור לי שהיא חייבת תערוכה.
מצאתי וקיבלתי חלל נהדר בשוק הקטן בסמטת הדורות מעודד לוטן בנדיבותו, את האוצרות והטקסט הזמנתי את חברתי עידית רייזנר אלפנדרי.
התערוכה היתה מרגשת כשילדי כרכור בני ה 80' באו לזהות את עצמם וחבריהם בתמונות ילדותם.
לכבוד ה 108 שנים לכרכור מעלה זכרונות

סוניה קולודני בביתה, צילום: ישראל טלבי *אוסף המשפחה

סוניה נולדה בתחילת המאה ה 20' בפינסק, רוסיה. בשנת 1914 גורשה משפחת קולדוני, כמו משפחות יהודיות נוספות, לפולין.
אביה נפטר ממחלת הטיפוס ובצוואתו ביקש מבני המשפחה לעלות לארץ ישראל.
היא למדה עברית ולאחר שסיימה את התיכון עבדה במשך שנתיים אצל צלם בוורשה, שם רכשה את רזי המקצוע.

בשנת 1922 עלתה סוניה והתיישבה בחדרה, בעקבות אחיה שמאי קולודני אחד ממקימי חדרה שעלה שנתיים קודם ושלח
לה רישיון עליה וכסף למסע והכין בשבילה סטודיו ומעבדת צילום בביתו וחדר חושך בחצר. הם התגוררו בחדרה וביתם הפך להיות
מקום עבודתה של סוניה.
במהלך שנות העשרים, עלו לארץ גם שאר בני משפחתה וסוניה הפכה למפרנסת העיקרית של כל משפחתה
(המשפחה מנתה 9 נפשות ). בשנת 1925, עברה סוניה להתגורר בחלק אחר של חדרה, ובחצר הבית הקימה את הצריף,
שברבות הימים הפך להיות המיקום הזמני של "הצלמניה". את מיקומה הקבוע מצאה בסטודיו דו קומתי ברחוב ויצמן פינת רוטשילד,
באמצע שנות הארבעים.

פעילותה האמנותית המסחרית כאחת מהצלמות העבריות הראשונות השתרעה במשך ארבעה עשורים עד לאמצע שנות הששים.
סוניה השתמשה במצלמה גדולת מימדים וכבדה אותה ניידה על גבי חצובת עץ.
חתימתה מופיעה על מרבית תצלומיה. כנהוג באותם ימים, רוב עבודתה נעשתה על גבי תשלילי זכוכית.
בסוף שנות השלושים החלה סוניה לצלם גם בפורמט 6X6 במצלמה קלה וניידת יותר דוגמת מצלמת הרוליפלקס.
בהמשך סוניה צילמה גם תצלומי סטודיו רבים, עם רקעים מצויירים, כמקובל באותה התקופה בארץ ובעולם.

סוניה היתה צלמת בתוך עולם מקצועי, שנשלט על ידי גברים. היא עבדה לפרנסתה בפריפריה של חדרה ולמרות שלא הועסקה
על ידי גופים ציוניים רשמיים ולא פעלה "מטעמם", צילומיה סיקרו ותיעדו אירועים רבים בחבל ארץ זה, שללא עבודתה היו
מותירים חלל גדול בזיכרון הקולקטיבי המקומי.

עבודותיה התאפיינו במוטיבים וקומפוזיציות של צלמי התקופה, עם חזות מעט נאיבית וחופשיה ממוסכמות ציוניות וגבריות.

תצלומיה מלווים בחלקם באמירה אישית, אותם ניתן לייחס להיותה אישה ולקשר אותו יצרה עם מושאי צילומיה. ניתן
לראות זאת בעיקר בהשוואה לעבודתם של צלמים גברים ששמרו על חזות נוקשה ומרוחקת יותר.

סוניה צילמה כאמור באיזור חדרה, כרכור, פרדס חנה, שדות ים, כפר ויתקין, שפיה, קיסריה וגן  שמואל. היא תרה באתרים
רבים ומגוונים כולל בסיסי הצבא הבריטי, עבודות דרכים, חקלאות, ביצות באיזור נחל חדרה, ביקורי אישים, טיולים וטכסים,
דיוקנאות של יחידים ומשפחות, חתונות של מתיישבים, גני ילדים ובתי ספר ועוד.

בצילומיה סוניה תיעדה את ההתפתחות וההווי של כרכור. על פי תיעוד של ראשוני הישוב, בילתה סוניה ימים על גבי ימים
בתיעוד כל עץ שניטע וכל אירוע שהתקיים בכרכור, כל דמות שהגיעה לביקור הונצחה, כמו התושבים עצמם, שצולמו בכל אירוע.
תועדו חגיגות קדיחת באר המים, בניית בתי ציבור חדשים כמו בית הכנסת, בתיהם של אנשי "אחוזת לונדון,"
עבודתם של החקלאים והפועלים, ילדים בגנים ובבתי הספר ,ובהמשך סלילת הכביש לתל אביב ועוד.

אוסף תצלומי כרכור משקף את התפתחות הישוב החקלאי ואת תחילת הישוב .

חברי אחוזת לונדון בבית הריס

1928, חתונת שכנים יכנס וחיותמן ברפת בחצר יכנס

1928 
מבט מערבה לכיוון ככר ביה"ס-  ראשון מימין בית הריס, מאחוריו בית אחוזה, משמאל הקרוב בית דיוויס מאחוריו בית המוכתר

מבט לצפון מזרח. בשטחים שבאופק יקומו בשנת 1933, כפר פינס ועין עירון

בית סמסון,
סוף שנות ה- 30' כמפקדה בריטית

סוף שנות ה-20'
אסתר ודוד הריס עם ילדיהם בחצר ביתם

ראק או אייזן מאחוזת לונדון ורעייתו. הוא על סוס והיא לצידו. מאחור שמאלי יהושע בדש ופועלים

1930, יציקת גג בית כנסת 'אחוזה'

תמונת מחזור בי"ס אלונים *אוסף תקווה זרמי

תלמידי גן בבית צנגר, מימין גב' הריס
ומשמאל רוניה קאסור . שורה עליונה במרכז דבורה הריס ,שני מימין שרגא הריס. פסח יכנס

שנות ה-30'
נטיעות ט"ו בשבט ליד חומת האבן בבית אחוזה

חנוכת באר חדשה

1932, חג גילוי המים בבאר לבזובסקי
(גן השומרון כיום)

חג המים בכרכור

   שנות ה-30' מתיישבים בין האקליפטוסים
   ברקע 'מושב כרכור'

שנות ה-30'
השקיית צלחות בפרדס של בר וטיצ'ר

1928,  חתונת בתיה  ואליהו-דוד בדש בבית אחוזה

אוסף הצילומים בתערוכה הורכב מצילומים שנמצאים בארכיון בית הראשונים בפרדס חנה כרכור. מאוסף הצילומים ב'מוזיאון החאן' בחדרה ומאוספים פרטיים שנמצאו בבתיהם של ותיקי כרכור.

אוסף התצלומים והתשלילים של סוניה קולודני (הכולל 900 תצלומים ותשלילים) נרכש על ידי 'מוזיאון החאן' בחדרה עם
הקמתו בשנת 1982.

אמנון הררי ואייל כגן מתייגים אנשים בצילומים בתערוכה של סוניה קולודני , צילום: אילת צורי

• גיא רז, צלם וחוקר צילום. אוצר התערוכה המקורית 'פוטו סוניה' 2007, 'מוזיאון הארץ', רמת אביב
• 'מוזיאון החאן', חדרה – גב' נינה רודן, מנהלת ואוצרת המוזיאון, גב' רונית ירדן, מנהלת הארכיון.
• ארכיון בית הראשונים פרדס חנה כרכור .
• צילומים מאוספים פרטיים של ותיקי כרכור

• אוצרת התערוכה: עידית רייזנר אלפנדרי
• תלייה- דניאל אבידן

קולנוע אוריון – חורפי וקיצי

הסיפור על קולנוע אוריון הוא הסיפור על חיי החברה, חיי הלילה וחיי התרבות הענפים שהיו בכרכור בשנות ה-30' , 40' ועד סוף שנות ה-60'. מבעד לחלוציות בערה פה חיות ותשוקה לחיים. בתי הקפה שקקו צעירים ובתי הקולנוע אוריון – כן, היו שניים באותו שם, אחד ליד השני אחד חורפי ואחד קיצי, כיכבו במייסדים פינת אחוזה עד שדעכו.

בעוד כמה ימים לקראת האירוע יוצב שילוט בעשרים אתרים היסטוריים בכרכור, אחד מהם יהיה ליד קולנוע אוריון החורפי, שחגיגות המאה מעכבות את הריסתו והפיכתו לשכונת וילות. כשעבדתי על הפוסט  בתי הקפה ובתי המלון, רציתי להקדיש פרק מיוחד לקולנוע הזה, הנמצא בפינה הדרום מערבית של אחוזת לונדון (כיכר אחוזה). רציתי לראות איך הוא נראה בימיו הזוהרים. חומרים ארכיוניים וסיפורים היו אך לא תמונות. יש לי החלטה כזו שאני לא כותבת על מקום בלי חומר ויזואלי חדש. עכשיו, כשהאירוע הגדול במרחב האמיתי 'מקום שמור-מאה לכרכור'  מתקרב, גם התמונות הגיעו.

קולנוע אוריון, החורפי

סוג המבנה:  בית קולנוע
גוש :  10074 חלקה 265
כתובת:  רחוב המייסדים (קבצע'נסק), כרכור
שנת הקמה:  1932-1940
אדריכל:  קובה גבר
סגנון אדריכלי:  מודרניסטי פונקציונאלי
משמש היום:  מיועד להריסה
ממממ

1962, קולנוע אוריון. צילום: שמעון אופיר.  * אוסף משפחת אופיר הורוביץ

1929,  יעקב אופנהנדין. *אוסף המשפחה

יעקב אופנהנדין הגיע מפולין לחדרה בתחילת שנות ה-20' עם משפחתו המורחבת, משפחת בעלי תחנות קמח. בחדרה פתחו מאפיה גדולה. יעקב נהג להוביל לחם כל יום על חמור לתושבי כרכור, אחוזת לונדון, ולקבוצת עין שמר ועל הדרך הביא גם דואר מחדרה.
ב-1929 החליט לעבור לכרכור, השאיר את המאפיה לבני משפחתו ובנה מאפייה קטנה בשכונת הפועלים החדשה שברבות הימים קיבלה את הכינוי 'קבצענסק', כיום מרכז כרכור. את הזיפזיף לבנייתה הביאו על גמלים  מקיסריה, אותו ערבבו במלט וליבנו  לבנים בתבנית ידנית.  יסודות התנור בקיר מערב היו מאבני שדה.  המשפחה גרה בחדר בלוקים צמוד למאפייה,  ובתנור אפו 80 כיכרות לחם ביום.

הנגר משה שטרום זרמי, השכן ממול, אהב קולנוע. הוא פתח קולנוע ביתי בנגריה שלו ('החסידה') והזמין את השכנים להקרנות. אופנהנדין נדבק בחיידק והחליט להקים קולנוע ליד המאפייה, כמו בחדרה השכנה שהייתה אז מרכז שוקק חיים. את העבודה יעשו קבוצת הבניין של עין שמר הסמוכה שהיו בעלי חוב לאופה על הלחם שסיפק להם כבר מ-1927.

1962, המאפייה כ 'פוטו אופיר', צולם מגג הקולנוע, מאחור בנק הלואה וחסכון, אחוזה פינת המייסדים. צילום: שמעון אופיר *אוסף טלי אופיר הורוביץ

כך, קובה גבר שעמד בראשם התחיל לתכנן כבר ב- 1932 את הקולנוע. הרבה לחם עבר בבארטר הזה, כשמונה שנים!  "באותם ימים היה רעב בארץ ובקיבוץ, ותמורת עבודתנו סיפק לנו אופנהנדין ככרות לחם, לפי צרכי הקיבוץ", סיפר קובה. יותר מאוחר בנה להם האופה תנור ולימד אותם לאפות בחצר עין שמר. (בהמשך, קובה גם תכנן ובנה את בית המשפחה על הגבעה בקיר הדרומי של הקולנוע).

הבניין היה מן הגדולים שנבנו בכרכור בתקופתו (גם תקופתנו). סגנון מודרניסטי פונקציונלי נטול קישוטיות. עמודים מרובעים לחלוקת השטח ותמיכה אלמנט שחוזר גם בחזית. שורת חלונות למעלה וגג שטוח. בהמשך נבנו תוספות חיצוניות, כמו חדרי שירותים וגגון לבמה. בתוכנית משנת 1938 יש 246 מקומות ישיבה באולם, חדר הקרנה, כניסה מחזית הרחוב לחדרי המתנה ומזנון, מדרגות ליציע ובו עוד 108 מקומות ישיבה וגם חדר זריקת הפילם. את החשבון על יציקת הגג בסך 190.467 לא"י הגישה קבוצת 'אשרי' מעין עירון ב 1940. מחוסר כסף את הקולנוע אף פעם לא גמרו לבנות. קבוצת עין שמר בנתה רק עד שווי החוב ואז פרשה ולכן גם לא הוקם היציע, לא נבנו חדרי ההמתנה והמזנון, הכניסה היתה ארעית מהצד והמבנה מעולם לא טויח.
מאחר ואופנהנדין היה במקצועו אופה והסרטים היו רק תחביב, את הפעלת הקולנוע נתן לאליעזר ויינר שהפעיל כבר את הקולנוע באמפי פרדס חנה ואת קולנוע אסתר בככר דיזינגוף. ( ויינר הוא זה שהפעיל גם את קולנוע אוריון קיץ, ועל זה בהמשך הפוסט).

2013, פנים הקולנוע עם יוקי אופיר, הנכד של אופנהנדין. צילום: אילת צורי

ב-1940 נחנך הקולנוע בשם 'עין אור'-לחנוכת בית הקולנוע ב-5.10.1940 הוזמנו התושבים לשמוע את ברכת באי כוח המוסדות, 'תזמורת הרוח' מחדרה והקרנת הסרט 'על מזבח המדע'. ועדיין המשיך הקולנוע לעמוד ריק כי לא היה כסף למכונת הסרטה וכסאות, והוא שימש לאכסון תפוחי אדמה ובוטנים שסיפקו התושבים לצבא הבריטי שישב במושבה ואת הסרטים הסריטו אז על קיר הצרכנייה של מושב כרכור (היום רחוב המושב). רק ב-42' החלו להקרין סרטים – שלושה סרטים שונים בשבוע, וגם סרט לילדים – 'הקופה של הקולנוע הייתה ממגורת פח מהחצר בבית, הותקנה בה דלת ונפתח אשנב קטן למכירת כרטיסים. במלחמת העצמאות נפתח אשנב נוסף עבור חיילים ללא תור'. (כך שמעון אופיר)
כל אנשי קבצענס'ק עבדו בקולנוע השכונתי- השכן יחזקאל וימר האופה עבד במאפיה, אשתו רחל הקופאית או שמא סמנכ"ל הכספים, פנחס צנגר הפעיל את מכונת ההסרטה, וולטר רייס היה מגולל את הסרטים. תולש הביקורות היה צבי אבטיחי (גרבוז לתשומת לבך) ויוסף שתיל, כשכבר לא יכל לעבוד בבניין תלש ביקורות בכניסה לשמחת בנו יורם שנכנס בלי כרטיס, והוא לא היחיד. היה גם פסנתר שבו ליוו את הסרטים שהוקרנו. תקווה לב בתו של הנגר מספרת שלאבא שלה היה כסא קבוע הן בקולנוע חורף והן בקולנוע קיץ כל עוד פעלו.

הזמנה..  *ארכיון בית הראשונים

במוצאי שבת כל נפת כרכור התלבשו יפה ומילאו את הקולנוע, אחרי הסרט רקדו ושתו בקפה טיצ'ר הסמוך. גם תיאטרון האוהל, המטאטא, לי-לה-לו וכל ענקי הדור הגיעו לקולנוע אוריון להופיע, השחקנים התאפרו והתלבשו בביתו הסמוך של האופה. הבריטים התערבבו עם התושבים והתושבות ולא מעט סיפורי אהבה פרחו שם. האולם שימש לעיתים גם כאולם חתונות והצגות של בית הספר.
צצ

1995, הקולנוע והשלולית בציור מפורט של שמעון אופיר, מתוך 'כרכור בטעם של פעם'.

'היה זה מרכז הלחם, התרבות והשעשועים של כרכור', כתב בזכרונותיו שמעון אופיר ז"ל, בן האופה שאסף, תיעד, צייר וכתב עשרות חומרים על כרכור שאהב. בחוברת האחרונה שהשאיר 'כרכור בטעם של פעם' ב-1995 סיפר "ליד בניין הקולנוע היה מגרש משחקים. אחר הצהריים היה בו צל ותמיד נמצאה חתיכת פילם עם שחקן אהוב- גרי קופר היה שווה שלושה בולים של מלך אנגליה… בחורף הייתה תמיד שלולית גדולה, קרקרו בה צפרדעים, השטנו סירות וניהלנו קרבות ים. סרטי ילדים הוקרנו רק פעם בשבוע, אחה"צ- הגנב מבגדד, פרח הסלע, לאסי שובי הביתה, טרזן ודיסני, צ'רלי צ'פלין ולפניהם היו השמן והרזה. בסרטי הערב הייתה תורנות של מורי ביה"ס אם מישהו התחכם ובא לסרט…'

1938, חלק מתוכנית קולנוע  בכרכור, עמדת הקרנה (מימין) ואולם. *אוסף משפ' אופיר הורוביץ

יעקב אופנהנדין נפטר ב 1944 ולא זכה להנות מהקולנוע ומהבית. אחרי שהבריטים עזבו קמה המדינה והכל השתנה. בשנת 1951 הגישה חיה אשתו בקשה להרחבת הקולנוע. להוסיף את הקיוסק… את התכניות הגיש האדריכל צ.סולקין, תכניות שלא יצאו לפועל. בשנות ה- 50' במאפיה היתה המספרה של עדינה בר, ובשנות ה-60'  שמעון אופיר אופנהנדין פתח בה את הצלמניה שלו 'פוטו אופיר'.

במסמך דיווח לרשויות על מספר המבקרים כתב ויינר כי בקולנוע היו 400 מקומות ישיבה, (לפי התוכניות רק 246+108 ביציע שלא נבנה!), וביקרו בו ב-1966- 18,000 צופים, בשנת 1967 5,900 צופים, בשנת 68' 5000 צופים ובשנת 69' 3000 צופים בלבד. (תחילת שידורי הטלוויזיה!)
קולנוע אוריון ("עין אור" לא באמת קראו לו אף פעם) פעל עד שנות השבעים ואז דעך, נסגר וכיום הוא והמאפיה עומדים לפני הריסה.

קולנוע קיץ

שנת בניה:  סביבות 1920, הפך לקולנוע ב-1941
כתובת:  המייסדים 53, כרכור
אדריכל שיפוץ:  חיים הרי, H.HARY
סגנון:  אקלקטי בסגנון תפאורתי
משמש היום:  נהרס בשנת 1991

שנות ה-50', קולנוע קיצי אוריון. צילוםף לא ידוע. *אוסף גילה יעקובסון

לוינסון היה מאנשי אחוזת לונדון. הוא החל לבנות בית בכרכור, בית המגורים הראשון שנבנה כאן, אך לא התיישב בו ובנייתו לא הסתיימה והוא שימש למגורים לפועלים שהגיעו לעבוד בכרכור ולמשתכנים חדשים טרם השתקעו בבית משלהם. בית עם חזית בסגנון ארט-דקו, כמו תפאורה עם עמודים יווניים ואלמנטים ניאו-קלאסיים וכרכובים של בית מקדש.
אליעזר וינר שניהל כבר את קולנוע אוריון כשראה שבקולנוע הסגור (קולנוע חורף, הוא 'אוריון') היה חם מאוד בקיץ הגיש ב-1941 בקשה לשיפוץ בית לוינסון להפכו לקולנוע קיץ. נראה שנפתח בשם 'סינמה אסטוריה' בימי הבריטים והפך ל'קולנוע אוריון' בשלב מאוחר יותר.

שנות ה-40', קולנוע קיץ כקולנוע אסטוריה. *אוסף יצחק וימר

את תכנית השיפוץ הגיש הארכיטקט H. HARY -חיים הרי, מחיפה, שהשאיר את החזית כאולם כניסה, ממימין קופה וחדרי שירות. הוא הוסיף קיר מרובע של 16 מ"ר נוספים שהיוו את האולם עצמו ובלי גג בחלקו האחורי. חדרי השירותים נוספו מחוץ לאולם. הילדים היו מעבירים כסאות בין קולנוע קיץ לקולנוע חורף תמורת כמה פרוטות. בקיץ הוצגו סרטים באולם פתוח ללא גג 'שבתקרתו נצנצו תמיד אלפים של כוכבים'. תיאר שמעון אופיר. ב 1965 מכר וינר את הקולנוע והוא נהרס ע"י בעליו ב- 1991. מאז המגרש ריק ולא נבנה תחתיו כלום.

1942, חלק מתוכנית שיפוץ לקולנוע קיץ. *ארכיון בית הראשונים

מספרים שאליעזר ויינר מכיוון שהפעיל גם את קולנוע אסתר, כאשר היה מקבל את עותק הסרט, היה מגניבו עוד קודם לכרכור. כך יצא שהכרכורים ראו את הסרטים לפני תל אביב וגם לפני פרדס חנה שרצו גם להיות בראשונים, כשגמרו להקרין גלגל, וולטר גולל אותו בזריזות אחורנית ושליח נאמן על עגלה וחמור זחלן יצא להביא אותו לאמפי בפרדס חנה.

חמור זחלן!  מדהים. כמה מהר (דור-שניים!) מציאות חברתית שוקקת חיים הופכת לזיכרון מעומעם. הטכנולוגיה טסה והמרחב משתנה בהילוך מהיר ועל המגרשים צומחים ומתחלפים פרוייקטים נדל"ניים.

ביום שישי הקרוב אתם מוזמנים לבוא לחלוק כבוד לחלום שהיה ועוד יהיה. להסתובב במסגרת אירועי מקום שמור 100 שנה לכרכור ולהפעיל את הדמיון לעומק השכבות הארכיאולוגיות שמרכיבות את הנוף בו אנחנו חיים.
הסיורים מלאים. באוהל הכנס יחכו לכם עוד הרבה סיפורים. הנה התכנית המלאה. נשמח לפגוש אתכם!

_________________________________________________________________

* מקורות- שמעון אופיר ז"ל, רותי קררי אופנהנדין, טלי אופיר הורוביץ, ארכיון בית הראשונים, תקווה לב  זרמי, יורם שתיל, דני קרמן 

אירוע מס' 2 – מקום שמור:מאה לכרכור

שמחה לבשר לכם שאירוע מס' 2– 'מקום שמור- מאה לכרכור' יצא לדרך.
חלמנו על אירוע בסופ"ש ארוך, עם מסיבת פתיחה, ושישישבת עם תוכנית גדושה באירועים, קטלוג, תערוכות ואורחים מרחבי הארץ.
המציאות הכתיבה אירוע קטן יותר.

אחרי משא ומתן ארוך מול המועצה של כמה חודשי עבודה בהם אייל כגן חבר וחלק מצוות ההיגוי של 'מקום שמור', החזיק לי את היד,
ועמד איתי, מאחורי ומצדדי במשא ומתן, וגם כשראיתי את הפרוייקט מתרחק ומתכווץ, כגן האמין שנקבל את התקציב. ועל כך אני רוצה
להודות לו בקול גדול אפילו לצרוח משמחה, על שהאמין ומאמין בי ובחשיבותו של הפרויקט.
תודה גדולה מגיעה גם למועצה המקומית ולנציגותיה – כוכי גידרון וענת אלקבץ האחראיות על תקציב האירועים במועצה, שהשכילו לראות
את הקשר, המתבקש, בין מקום שמור וחגיגות המאה של כרכור, ונתנו את ברכת הדרך.

האירוע יהיה ביום שישי 3/5/2013,  וזאת התוכנית:
באוהל גדול במרכז כרכור, יתקיים סימפוזיון/פנל/כנס/יום עיון (…ביטוי חדש יתקבל בברכה) שיעסוק בנושאים רלוונטים לשימורה ופיתוחה
של המושבה. מה בסימפוזיון? הנושאים בשלבי סיעור וגיבוש. יש הרבה אפשרויות והרבה חומרים, רעיונות ונושאים רלוונטיים לדיון, לנו,
ולמקומות דומים לנו בארץ. עוד מתוכננים סיורים מודרכים ע"י אנשי מקצוע, באתרים ומרחבים אדריכליים והיסטוריים בכרכור, פינות ואתרים שגם אם עברתם לידם יום יום תוכלו ללמוד עליהם יותר. על הצד הקליל של הסיורים  התיאטרון הנודד של שרון אביב וקבוצת שחקנים.

 צצצ

בחזוני אני רואה הרבה תושבים מקומיים ואוטובוסים מלאים באנשים של מיליה מקצועי, אנשים שעוסקים בתכנון, שימור, אדריכלות, נוף,
טבע עירוני, מתעניינים ובאים ליום של חוויה תיירותית, תרבותית בכרכור בת המאה. (פרדס חנה רק בת 84).
איך לדחוס מאה שנה ליום אחד? עכשיו, עם צוות היגוי אד הוק שמורכב מאנשי מקצוע ותושבי כרכור, אנחנו מתכנסים לחדד את הנושאים, לבחור פאנל דוברים ומסלולי טיול מפתיעים…

צצצ 

יש הרבה נושאים וחומרים שנאספים וזו תמיד שאלה על מה לשים את הדגש.  האם להרחיב על 'אחוזת לונדון' שהיו הראשונים לרכוש
כאן אדמות ב 1913, אך לא חיו כאן עד שנות העשרים וגם אז באו רק מעטים? או על הסיפור של אליהו דוד בדש שהגיע לכרכור ב-1921
היה בין המתיישבים הראשונים, נאחז במקום והפך למוכתר הכפר?

1928, חתונתם של אליהו דוד ובתיה בדש בבית אחוזה (הבניין מאחור), צילום: סוניה קולודני *ארכיון בית הראשונים

או על ההתיישבות של המושב החקלאי ב- 1925, עשרה בתים שנבנו ואולי אף תוכננו ע"י ריכרד קאופמן? (כך סיפרה לי דינה בן נתן) ובהמשכו שכן בית המלון היחיד של כרכור.
ויש גם את הסיפור של שכונת 'קבצענסק', הפועלים ובעלי מלאכה שהתיישבו כאן ב-1926 ברחוב המייסדים, ובאמצע השכונה בנו את קולנוע אוריון של האופה אופנהנדין, שהיה למרכז תרבות לכרכור ושכנותיה, אך לא מצאתי שום תמונה איך זה נראה אז. ואולי בכלל כדאי לצאת לסיור בעקבות האדריכל והבנאי קובה גבר שבנה  בכרכור גם את הקולנוע שעומד להריסה…

2012, בניין קולנוע אוריון הנטוש

ויש את סיפורי המים והמגדל שמחכה לשימור שלא יפול, והחקלאות והחקלאים מאז ושל היום, ושכונת תל שלום, ושכונת והתימנים,
ושכונת הנחל ונוה עובד, והמחנות הבריטים, והשכונות החדשות שהצטרפו, ויש עוד ועוד….

צצצ
בדרך אני פוגשת אנשים, משפחות, סיפורים ותמונות. מטיילת מאחורי הרחובות, בשבילים, בחצרות פרטיות נחבאות, שהן כמו יער
מופלא של פעם. נהנית מהמראות החורף מוסיף להם המון, ומחפשת איך לשמור עליהם. ביום ההולדת המאה של כרכור הסיפור הוא איך
להתפתח וגם לשמר את כל היופי הזה.אני מאמינה שעד האירוע כל הפאזל יסתדר. וכשתבואו ביום האביבי של תחילת מאי 2013 תוכלו לחוות, לראות וללמוד על כל אלו ואחרים.
איך אשמח לראות אתכם באים.